מזומן ללא חברה

תמיד חשבנו שנקודת התורפה של הכלכלה היא שאין מספיק כסף לכולם. אבל זה היה בדיוק ההפך: הבעיה היתה שיש יותר מדי כולם לכסף.

כמה מאמצי שווא השקענו בניסיון להגדיל את מספר העשירים ולהקטין את מספר העניים — בזמן שכל מה שהיינו צריכים לעשות זה להוריד לאפס את המספרים האלה, שרק עיכבו את רגע זריחתה של הצמיחה הכלכלית האולטימטיבית.

מצחיק לחשוב שבעבר, בתקופות משבר, השלטונות נהגו לתת לאנשים כסף כדי שייתנו לאנשים אחרים כסף, וככה יניעו את הכלכלה. הרי הכלכלה לא צריכה אנשים, כי הכסף זורם בחופשיות גמורה רק כשאין מי שמחזיק בו ומתקשה להיפרד ממנו.

היום כולנו כבר יודעים את האמת. כדור הארץ מסתובב בדממה, האוויר נקי לגמרי, והאדמה מכוסה שוב כולה בצמחייה. הכסף זז כמו רוח קלה מבנק לבנק, מחשבון לחשבון, והכל קורה מעצמו כחלק מהטבע, בלי מגע יד אדם.

אף אחד לא קונה, מוכר, חוסך או מבזבז. אף אחד לא רואה את המסכים שעליהם מופיעים הנתונים העולים והיורדים. הכלכלה עומדת ברשות עצמה עכשיו, וכבר לא חייבת דבר לאלה שהיו כאן פעם והכבידו עליה בעשיית כל הדברים האלה. והשאלה לאן הם הלכו ומה הם עושים היום לא מטרידה אותה אפילו לרגע.