חול טובעני

אלוהים האמיתי נח בשבת; אבל כאן מאמינים באל אחר, חסר מעצורים, שדעתו על סוף השבוע שונה לגמרי.

כשיום העבודה האחרון מסתיים, והעובדים נשמטים מידו של הבוס וחולמים בזהירות על כמה רגעים של שלווה, האליל המזויף הזה רק מתחיל לחמם מנועים. מי שיש לו אוזן חדה כבר יכול לשמוע את הזמזום המתגבר, ומי שיש לו זיכרון בריא יודע שגם הפעם צריך לוותר מראש על כל תקווה לשקט.

האליל דוחה על הסף את הרעיון שלעבודה יש גבול. הוא קבע שעבודה מסוג אחד מתחלפת רק בעבודה מסוג אחר. הזעת חמישה ימים כדי להרוויח כסף לצרכים קיומיים, ועכשיו תזיע יומיים כדי להוציא אותו על הנאות החיים. במשך השבוע עבדת כדי להאכיל את עצמך, ובסופו תעבוד כדי להאביס את האליל שלא שבע לעולם.

אולי אתה משתדל להתרחק מהמקדשים הגדולים: מרכזי קניות, אצטדיונים מלאים, מסיבות המוניות, מקומות שבהם אין אפילו אשליה של הפוגה מהחיים הרגילים. אולי לך חשובה האשליה הזאת, אבל האליל לא קפדן כמוך. בימי חוסר המנוחה, הוא נמצא בכל מקום ולוקח באופן אישי כל דבר שאתה עושה.

הרי הוא זה ששתל לך בנשמה את הצורך המציק הזה, למלא כל יום במשהו מהנה עם התחלה אמצע וסוף. הוא זה שלימד אותך שהשלווה תגיע רק באחרית הימים. והוא זה שגרם לך לא לשים לב שאחרית הימים הזאת באה בעצם פעם בשבוע, בזמן שאתה עסוק בכל הכוח במשהו אחר.