החוויה המהנה קיימת רק בהווה.
היא לא נצברת, לא נשארת בידו של הנהנה.
ההנאה של אתמול לא מפחיתה את הרצון ליהנות שוב היום.
מי שכבר נהנה ממשהו נמצא במצב זהה למי שעדיין לא נהנה ממנו: הידיים של שניהם ריקות, ושניהם רוצים להשיג את ההנאה הזאת באותה מידה.
כשרדיפת הנאות הופכת לאידיאל חברתי, היא מנטרלת את היחיד מיכולתו להתפתח רעיונית ורוחנית ולשנות את החברה.
הוא הופך למי שלא לומד מהחוויות שלו ולא מתקדם מהן הלאה, אלא תמיד חוזר אליהן ומבקש אותן מחדש, עוד פעם ועוד פעם מאותו הדבר.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 