הדרישה האוטומטית לאמינות ועקביות בסיפור בדיוני היא שריד לדרישה זהה מהחיים עצמם, שעליה ויתרנו מזמן. כך שאם סיפור כלשהו מצליח לעמוד בה, האנשים שבתוכו יהיו בקלות אנושיים יותר מאלה שמתבוננים בהם מבחוץ. הפער הזה ילך ויתרחב עד שהקוראים השטוחים כבר לא ירגישו שום קרבה לגיבורים האמיתיים מדי; ואז, כדי להישאר אמין בעיני הקהל, הסיפור ייאלץ לעשות את מה שעשתה לפניו המציאות החברתית: לנטוש את דבקותו באנושיות ולהפוך לקריקטורה.
קטגוריות
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 