עד גמר המלאי

האיש הזה היה פעם חופשי — עד שהוא נתקל בבקבוק, פתח את הפקק, ושחרר את השד שהבטיח חגיגית להגשים לו אינסוף משאלות. בהתחלה הוא כמובן שמח עד השמיים והתחיל לבקש ולקבל כל מה שעלה בדעתו. רק בהמשך הוא הבין שהשד לא התכוון לזה כהצעה, אלא כפקודה. האיש נאלץ לבקש משהו חדש מדי שעה עגולה, ביום ובלילה, וכשהמשאלה מתמלאת אין לו אפילו רגע ליהנות ולהעריך את מה שנפל לידיו, כי הוא חייב כבר להתחיל לחשוב על המשאלה הבאה — אתגר כבד ומאיים בהתחשב בעובדה שאת כל מה שהוא באמת רצה הוא קיבל מזמן, ועכשיו כל משאלותיו הן בדיות גמורות שאותן הוא סוחט מעצמו בזיעה ובדמעות, והדברים שהוא מקבל זרים לו לגמרי ואין לו שום רצון בהם. ככה עוברות השנים, והאיש טובע עמוק יותר ויותר בעושר האדיר שנערם מעליו. וברקע עומד השד בידיים שלובות ומחייך. יש לו זמן ויש לו נדיבות חסרת גבולות, ובעיקר יש לו סקרנות לראות אם האיש אי פעם יבקש את הדבר הפשוט הזה שאף אחד מהקורבנות שלו לא חשב מעולם שאפשר לבקש: שהשד ייצא מחייו אחת ולתמיד וייקח איתו את כל מה שנתן.