הנסיעה אל ומהעבודה בישראל היא חוויה מעוררת זעם, שנובע מהקושי להתנייד ולהגיע אל היעד דרך הפקקים הבלתי נגמרים והתשתיות המוגבלות והרעועות. אבל מה קורה כשהדברים האלה מתנהלים בצורה מוצלחת ולא מהווים בעיה? אז מקבלים את חוויית הייאוש של הנסיעה אל ומהעבודה ביפן. הייאוש נובע בדיוק מתפקודה המושלם, בדרך כלל, של המערכת: הידיעה שאין תקווה שלא תגיע אל המקום שאליו אתה לא רוצה להגיע. אתה תידחס לתוך הרכבת יחד עם שאר הסרדינים לובשי החליפות, ותיפלט מתוכה בתחנה הקבועה שלך, ושום דבר מלבד כוח עליון חזק במיוחד לא יאפשר לך להשתמט ממילוי תפקידך כבורג במכונה החברתית. בישראל אתה כועס כי המכשולים בדרך הם גיהנום; ביפן אתה מתייאש כי הדרך פתוחה והתנועה זורמת עד לגיהנום האמיתי.
קטגוריות
2 replies on “שני סוגים של נסיעה”
כי,בסופו של דבר,הכל ענין של state of mind.דרך אגב,גם בישראל אף אחד לא רוצה באמת להגיע לעבודה.
אהבתיאהבתי
זהו, זה כנראה חלק מהתסכול הייחודי בנסיעה בישראל – לא מאפשרים לך להגיע למקום שאתה לא רוצה להגיע אליו.
אהבתיאהבתי