לא מן הנמנע ש"תסמונת המתחזה" היא, בעצמה, סוג מתוחכם של התחזות: תיוג שלילי, כמו-רפואי, של תופעה במטרה להכחיש את האמת שבבסיסה. הרי השיווק העצמי, שבימינו נתפס כגורם הכרחי להצלחה, יוצר בהכרח פער הולך ומתרחב בין האדם האמיתי לפרסונה הציבורית שלו. התסמונת-כביכול עשויה להיות פשוט ההבנה המטרידה שהפער ישנו, ושההצלחה ביחס לאנשים אחרים רשומה, אכן, על שם הפרסונה — ולא על שם האדם השלם, הפחות זוהר ומרשים, שאת קיומו המביך נועדו יחסי הציבור לטשטש.
It's not impossible that "impostor syndrome" is itself a clever act of deception: the negative, medical-like labeling of a phenomenon in order to deny its underlying truth. After all, self promotion, which is nowadays seen as an indispensable condition for success, necessarily creates an ever-widening gap between the real person and his public persona. The so-called syndrome may simply be the disturbing awareness that this gap is there, and that success in relation to other people is to be credited, indeed, to the persona — not to the complete, less glamorous and impressive person, whose embarrassing existence is the very object that public relations are meant to dissimulate.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 