החלקיקים הלא אלמנטריים

עצה שגרתית לאנשים שלא מרוצים מחייהם היא לנסות במודע לפרק את המכלול לגורמים ולזהות את הפרטים הקטנים שכן טובים בעיניהם; וכך יתברר להם במקרים רבים שהשד לא נורא כל כך, ומה שנראה כמו מבנה אחיד ולא מוצלח יתגלה במבט מקרוב כאוסף של חלקים שרבים מהם דווקא ראויים להערכה.

העצה הזאת נכונה, אבל מוגבלת. היא מתאימה למי שנתפס מדי לתמונה הגדולה ומפסיק לראות את הפרטים שמרכיבים אותה. לעומת זאת, היא לא תעזור במיוחד למי שאכן רואה את שתי הרמות, גם המיקרו וגם המקרו, ופשוט מרגיש שהמקרו לא עובד כמו שצריך — שהפרטים איכשהו לא מתפקדים יחד ביעילות, או שיש בתערובת הכוללת שיעור גבוה מדי של פרטים גרועים שמעיבים על הטובים. ככה זה גם בתחומים אחרים. מחשב שבו רכיב אחד גורם לקצר הוא מחשב שאי אפשר להשתמש בו, לא משנה כמה גבוהה אמינותם של שאר הרכיבים.

אז מה כן אפשר להגיד למי שמזהה פרטים בעייתיים שמונעים מהסך הכל לעבוד נכון? אולי את הדבר הכי פשוט: להתמקד במה שלא פועל, ולא במה שכן פועל. לנסות לתקן בדיוק את החלק המקולקל, או להזיז אותו למקום שבו הוא לא יפריע, או, במקרים מסוימים, להוציא אותו לגמרי מהמערכת. בכל מקרה העבודה צריכה להיעשות קודם כל במקום הנכון, זה שגורם את הבעיה. ואולי אפילו נכון לומר שכישלון בתיקון הבעיה הנכונה מועיל הרבה יותר, בטווח הארוך, מהתעלמות ממנה והפניית תשומת הלב לדבר שלא מהווה בעיה כלל.