המושג "טרגדיה" חשוב הרבה יותר מהמשמעות השגויה שהשתלטה עליו בשפה היומיומית, וגם הרבה יותר מהמשמעות התיאטרלית שלו. טרגדיה היא לא מקרה מזעזע, ואפילו לא סוג של דרמה. טרגדיה היא מצב שבו אדם מוכרח, מתוקף טבעו, לבצע פעולות שמכשילות אותו. אפשר לראות אותה כסוג של שאלה אמריקאית שבה כל התשובות לא נכונות ולמרות זאת אין אפשרות להימנע מבחירה באחת מהן; ועצם השילוב הזה בין אי-הנכונות והחובה לבחור הוא שנותן משמעות לחיים. הטרגדיה, במובן הזה, היא חלק מרכזי בחוויה האנושית הכללית, ולא סתם צרה שנופלת על אנשים חסרי מזל. גם המאושרים נאלצים לציית לאותו חוק שמכה במסכנים, וההבדל הוא רק במספר האפשרויות הקיימות בשאלה ובזמן שלוקח לבוחן לסמן את האיקס על התשובה.
The term "tragedy" is far more important than the incorrect sense that has taken over it in everyday language, and also far more important than its theatrical sense. Tragedy is not a shocking incident, nor even a type of drama. Tragedy is a situation in which a person is forced, due to his nature, perform acts that doom him. It can be seen as a multiple-choice question where all the answers are wrong yet no option exists to avoid choosing among them; and it is this very combination of wrongness and the duty to make a choice that gives life its meaning. Tragedy, in this sense, is a central element of human experience, and not merely a misfortune that befalls unlucky people. The fortunate must obey the same law that strikes the unfortunate, and the difference is only the number of available choices in the question and the time it takes the grader to cross out the answer.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 