בעבר הרחוק, כשרציתי לעשות משהו עם מישהו והוא היה עסוק, הרגשתי לרוב סוג של קנאה: הדמיון שלי הניח כברירת מחדל שלאותו אדם יש דברים מעניינים יותר לעשות מאשר להיפגש איתי. לקח לי הרבה שנים ללמוד שמה שממלא את זמנם של העסוקים הוא, לעתים קרובות מאוד, דברים שהם היו מעדיפים לא לעשות בכלל.
A long time ago, whenever I wanted to do something with someone and he or she was busy, I usually felt a kind of envy: my imagination, by default, assumed that that person had more interesting things to do than see me. It took me many years to learn that what occupies the time of busy people is very often things they would rather not do at all.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 