הצלחה היא ישות פרדוקסלית שאפשר לראות אותה רק מבחוץ ונעלמת כשמסתכלים עליה מבפנים; כאילו היתה דף בלתי-אפשרי מבחינה פיזית, בעל צד אחד בלבד, שמפסיק להתקיים כשהופכים אותו. במבט מרחוק ההצלחה תמיד מעוררת את המחשבה ש"שם", אחרי שמצליחים, החיים מתנקים מבעיות מהותיות והופכים סוף סוף לחוויה מהנה בעיקרה. אבל כשמצליחים מגלים שה"שם" הזה לא איבד את תוקפו, הוא עדיין ישנו מול העיניים, עדיין מייסר במחשבות על אותו הדבר — על מה שאמור לקרות אחרי הצלחה, ואיכשהו, אחרי ההצלחה המסוימת הזאת, לא ממש קרה.
Success is a paradoxical entity that can only be seen from outside and disappears when viewed from within; as if it were a physically impossible sheet of paper with just one side, which ceases to exist when turned over. Looked at from a distance, success always triggers the thought that "there," after succeeding, life is cleansed of its fundamental problems and finally becomes a largely enjoyable experience. But having succeeded, it turns out that the "there" has not lost its validity, it still exists, still torments with thoughts about the same thing — about what is supposed to happen after success, yet somehow, after this particular success, never quite took place.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 