קטגוריות
כללי

צחוק מוקלט | Laugh Track

המשותף לכל סוגי השמחה האוטומטית — אלה שמופגנים בתגובה לאירועים שנחשבים חיוביים בהגדרה, כמו חתונה, לידה, קידום בעבודה — היא שהאירוע שמעורר אותם תמיד קשור להכפפת הפרט אל הכלל, ליישורו על-פי דגם חברתי מקובל. אלה שרוקדים בחתונה או פותחים בקבוק שמפניה לכבוד מנהל טרי שמחים לאו דווקא כי הם באמת מאמינים שלאותו אינדיבידואל קרה משהו משמח, אלא כי הם מבינים שמשהו משמח קרה לקולקטיב שהם-עצמם חלק ממנו: עוד אדם אחד קיבל את תכתיבי השגרה, עשה את מה שמצופה ממנו לעשות, והפסיק לאתגר בשונותו את כל אלה שכבר עשו כך לפניו.

The common element to all types of knee-jerk happiness — those displayed in reaction to events that are considered positive by definition, such as marriage, childbirth, promotion at work — is that the event that triggers them always has to do with the subordination of an individual to the collective, to his alignment with an accepted social model. Those who dance at a wedding or open a bottle of champagne in honor of a newly minted manager are happy not necessarily because they truly believe something good happened to that individual, but because they sense that something good happened to the collective they themselves are part of: one more person has accepted the routine dictates, performed the role that was expected of him, and stopped challenging, by his deviation, those who had done the same before him.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s