יכולתה של השפה האנגלית ליצור ללא קושי מילים קצרות וקליטות לציון תופעות עכשוויות יוצרת את האשליה שגם התופעות עצמן הן כאלה: משהו אוורירי, פשוט, ברור, ובעיקר אסתטי. אמנם המציאות נשארת מסורבלת, כאוטית, לפעמים גם מסריחה מרוב אבסורד וכיעור, אבל לאלה שמתקיימים בתוכה קל יותר ויותר לדמיין, בגלל הברק של המושגים המצביעים על החיים המיוזעים והעצבניים שלהם, שהם למעשה דמויות אנימציה רעננות באיזו הפקת אופנה או סרט עתידני.
The ability of the English language to easily form short and catchy words to label contemporary phenomena creates the convincing illusion that the phenomena themselves are something similar: airy, simple, clear, and above all, aesthetic. Reality, as always, remains clumsy, chaotic, sometimes reeking of absurdity and ugliness, but those who exist within it are increasingly liable to imagine — because of the brilliance of the terms used to refer to their sweaty, stressful lives — that they are actually crisp animated characters in some fashion campaign or futuristic movie.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 