הדתות המאורגנות סוגדות למוות תחת מסווה של הצלת החיים מריקנות ומילויים בתוכן מרומם — תוכן שלמעשה משטח את החיים עד כדי כך שהמוות נראה נשגב לעומתם. אותו הדבר נכון גם לתחליפים נטולי האלוהים שהומצאו כדי למלא את מקום הדתות של פעם: האתרים הקדושים של תרבות הצריכה חוגגים לכאורה את הנאות הרגע, אבל למעשה מיועדים — כמו שחושף הביטוי האנגלי — להרוג את זמנם של הבאים אליהם, וכך, בהעמדת פנים של אהבת ההווה, להאיץ את תנועתם הבלתי-הפיכה אל אותו עתיד שממנו הם מנסים להסיט את המבט.
Organized religions worship death under the guise of saving life from emptiness and filling it with uplifting content — content which in fact flattens life so much that death looks sublime in comparison. The same is true of the godless substitutes that have been invented to take the place of traditional religion: the holy places of consumerism appear to celebrate the pleasures of the moment, but in practice are meant — as revealed by the English expression — to kill their visitors' time, and so, while pretending to love the present, to accelerate their irreversible motion toward the very future that they are trying to look away from.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 