כל האכזבות השונות ממצב העניינים במישור החברתי נובעות מהמחשבה שהחברה היא הזירה המתאימה ביותר להגשמה אנושית. אבל מאחר שהיחיד לכוד בחברה כמצב נתון, המעורבות שלו בה היא לא משאת נפש, לא בחירה שאפשר להתגאות בה, אלא פשוט הכרח שדורש התמודדות, ולכן אין בה מטען חיובי שיכול באמת לתת תחושת ערך וסיפוק. מעורבות חברתית שייכת לקבוצת החוויות השליליות, אלה שבהן כל הפעילות נועדה רק להשיג שליטה מספקת בסכנה כלשהי, לדוגמה טיפול במחלה, שבמקרה הטוב ביותר יכולה להתרפא ולהיעלם אבל לעולם לא תהפוך למשהו שישמח את החולה. ובאותו אופן שהחולה נאלץ לעסוק במחלתו, כך גם היחיד חייב לגלות עניין בחברה — רק מפני שהיא מסרבת להפסיק לגלות עניין בו.
All the different kinds of disappointment at the social state of affairs arise from the thought that society is the ideal arena for human realization. But since the individual is trapped in society as a given, his involvement in it is neither a yearning, nor a choice to be proud of, but simply a necessity that needs to be coped with, and hence, has no positive content that can truly give a sense of value and satisfaction. Social involvement belongs to the group of negative experiences, those in which activity is wholly aimed at bringing a certain danger under sufficient control, such as treating a disease, which at best can heal and disappear, but will never become something that brings happiness to its victim. And just like the sick person is forced to be interested in his disease, so must the individual be interested in society — for no other reason than society's refusal to stop being interested in him.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 