פעם היתה ארץ שבה הרופאים צדו אנשים והרגו אותם בכל הזדמנות. הבריאים הצליחו איכשהו לחיות חיים נורמליים; הם היו צריכים רק להימנע ככל יכולתם מהרופאים, או לרוץ מספיק מהר במידה ונתקלו באחד. אבל מי שחלה או נפצע מאיזושהי סיבה, נקלע לצרה אמיתית. הרופאים היו אמנם רופאים לכל דבר, הם ידעו לטפל במכאובי הגוף, ואת הידע הזה לא היה לאף אחד מלבדם; אבל דבר אחד הם לא ידעו — לשחרר את החולה לדרכו כשהוא בריא ושלם; יצר הציד שלהם היה חזק מדי, כך שמחלה או פציעה היתה גזר דין מוות למי שהלך לקבל טיפול, ולעתים קרובות גם למי שנמנע מטיפול. הבחירה היתה בלתי אפשרית, והבריאים תמיד נתנו עצות לא מועילות — "כדאי שתלך לרופא" או "תשכב לנוח ותראה אם זה עובר לבד". הם ידעו ששתי האפשרויות גרועות באותה מידה, אבל להם זה לא הפריע. הרופאים היו, אחרי הכל, בעיה רק של מי שהלך אליהם בכוונה או לא ברח מהם בזמן; כלומר בעיה של חלשים, של נטרפים מלידה, שמנקודת מבטם של החזקים, עצם היטרפותם העידה על כך שהגיע להם להיטרף.
Once upon a time there was a land where the doctors hunted people down and killed them at every opportunity. The healthy somehow managed to maintain a normal life; all they had to do was avoid the doctors as much as possible, or run fast enough in case they ran into one. But anyone who got sick or injured for whatever reason, was faced with a serious predicament. The doctors were indeed real doctors, they could cure the ailments of the body, and no one else besides them had that knowledge; but there was one thing they did not know — how to let the patient leave them healthy and intact; their hunting instinct was simply too strong, and so, sickness or injury was a death sentence to anyone who went to receive treatment, and frequently, also to those who avoided treatment. It was an impossible choice, and the healthy people would only give unhelpful advice — "you should go see a doctor" or "lie down and see if it goes away on its own." They knew that both alternatives were equally bad, but were not bothered by that. The doctors were, after all, only a problem for those who went to see them on purpose, or did not escape them in time; that is, a problem for the weak, for natural-born prey — those whose very act of being eaten was, from the perspective of the strong, sufficient proof that they deserved to be eaten.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 