אם הרצון לגרום רגש מסוים לאנשים בקהל היה סיבה מספקת ליצור יצירת אמנות, האמן היה יכול פשוט ליצור אותה בשביל עצמו בלי להראות אותה לאף אחד, כי הרגש שלו שווה בדיוק כמו הרגש של כל אדם אחר. הקהל חשוב לא בגלל מה שהוא יכול להרגיש, אלא בגלל מה שהוא לא יכול להבין: הוא תזכורת חיה, גם עבור עצמו וגם עבור האמן, לכך שהיצירה קיימת למען משהו שנמצא מעבר להבנה האנושית הרגילה.
If the wish to generate a certain feeling in the audience were sufficient reason to creating a work of art, the artist could simply create it for himself and without showing it to anyone, because his own feeling is worth just as much as that of any other person. The audience is important not for what it can feel, but for what it cannot understand: it is a living reminder, both to itself and to the artist, that the artwork exists for something that lies beyond ordinary human understanding.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 