בתעמולה מערבית — להבדיל ממקבילותיה הרוסית או הסינית, לדוגמה — קשה לנו להבחין, לאו דווקא מפני שהיא מתוחכמת יותר (היא לא כזאת) אלא פשוט מפני שאנחנו בלתי-נפרדים ממנה. היא בתוכנו, מהווה חלק נכבד מעולם המושגים שלפיו אנחנו חושבים, מרגישים, ותופסים את עצמנו, ואנחנו משרתים אותה בלית ברירה כדמויות פוסטר ייצוגיות, בדרך כלל בלי להבין שאנחנו חיים בכרזה דו-ממדית שקיימת רק כדי לגייס עוד פתיים כמונו.
Western propaganda — unlike its counterparts from, say, Russia or China — is hard for us to notice, not necessarily because it is more sophisticated (which it is not) but simply because we are inseparable from it. It is within us, making up a sizeable part of the conceptual system according to which we think, feel, and perceive ourselves, and we are compelled to serve it as representative poster characters, usually without realizing that we live in a two-dimensional placard that exists solely to attract more patsies like us.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 