קטגוריות
כללי

2022-05-15

השפה העיצובית של ארגונים בשנים האחרונות — בין אם תאגידים, עסקים קטנים, או גופי ממשלה — מתאפיינת בקלילות מעושה שמעוררת בעיקר אי נוחות, ומקור האי נוחות הוא בניסיון לשוות לחיים האנושיים אסתטיקה שאין ולא היתה להם. הקיום שלנו יוצא דופן בטבע בכך שהוא מגושם וחסר חן; אנחנו היחידים מבין כל היצורים, ואפילו מבין הדברים הדוממים, שהמראה שלהם בפעולה או במנוחה לא מעורר בצופה הרבה התפעלות והערכה לגאונותו של בורא התופעה הנצפית. העיצוב בעבר ידע ליצור יופי מתוך הפגימוּת המתאמצת הזו; העיצוב היום שואף להכחיש אותה, וכך משרת שקר שקל מדי לראות את שקריותו.

The visual design language of organizations in recent years — whether corporations, small businesses, or government bodies — is characterized by a factitious casualness that mostly arouses unease, and the source of this unease is the attempt to give human life an aesthetic it does not have and never had. Our existence is unique in nature in being clumsy and graceless; we we are alone among beings, and even inanimate things, whose appearance in action or at rest does not inspire in the spectator much awe and appreciation for the genius of the one who created the viewed phenomenon. In the past, design knew how to create beauty out of this struggling defectiveness; nowadays design aspires to deny it, and thus serves a falsehood whose untruth is all too easy to see.

2 replies on “2022-05-15”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s