סימן ההיכר של בידור הוא החד-צדדיות שלו: האמירה מונחתת על הנמען בלי לתת לו מקום וזמן לחשוב עליה ולענות לה, אפילו בינו לבין עצמו. חלקים גדולים במה שמכונה אמנות נחשפים, בעזרת העיקרון הזה, כבידוריים במהותם — כלומר, כאלה שבהם יש חשיבות רק לאדם אחד, ולא לאנשים שאליהם הוא מדבר.
The telltale sign of entertainment is its one-sidedness: what is being said is dumped on the addressee without giving him place or time to think about it and answer it, even in the privacy of his mind. Large parts of what is called art are revealed, using this principle, as fundamentally entertainment-oriented — that is, giving importance only to one person, and not to anyone he speaks to.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 