קטגוריות
כללי

2022-05-22

כל אמנות בעלת ערך היא בסופו של דבר אפוס דתי — כלומר, סיפור של גבורת הרוח — בין אם הסיפור הזה נוכח ביצירה עצמה או רק מאחורי הקלעים, באישיותו ומעשיו של היוצר.

Any valuable art is ultimately a religious epic — that is, a story of spiritual heroism — whether this story is present in the artwork itself or only behind the scenes, in the personality and actions of its creator.

2 replies on “2022-05-22”

בלימודיי האוניברסיטאיים אי שם בשלהי שנות ה- 70 ובראשית שנות ה- 80, התיאוריה ששלטה בחקר התרבות ובחקר האומנות, בעיקר, היתה – שאמאניזם. ר"ל, ה"שאמאן" היה מקור כל אומנות, בהיותו בעצם "אמן מולטימדיה". נכון, שתיאוריה זו התייחסה בעיקר לתיאטרון, ולו רק טקסי המיסטריה היווניים מהם באה הדרמה היוונית, אבל אני מניח, שאליהו הנביא גם תרם תרומת ענק להבנת ה"ספקטקל", כדבר בפני עצמו, וראה הספקטקל האלוהי של מתן תורה, הראשון 🙂
אני חושב שצריך בעברית לבדל בין דת [דין, חוק, מערכת חוקים ודעות] לבין אמונה טוטאלית שאינה תלויה בחוקים אלא בפרקטיקות מורכבות – טקס.
כל הנוהג היהודי הוא הרי סדרה של פ]רקטיקות המופרעות תדיר על ידי "דינים – דת!" שמונעות את "התפרצות הרוח" האנושית הזו שיצרה את האיליאדה והאודיסאה, השאה-נאמה, הגוגל-וו, ואפילו את סיפור אלישע, אליהו, או הסיפור הזורואסטרי הנהדר, איוב.

אהבתי

נשמע נכון, וגם קשור למשהו נוסף שאני מתכוון לכתוב כאן בקרוב. בכלל, בתרבויות היותר מסורתיות שבהן הדתות צמחו מעצמן (למשל הינדואיזם, להבדיל מדתות שיש להן מגלה/ממציא כמו בודהיזם או נצרות), לעתים קרובות אין מושגים ברורים שמבחינים בין דת ל"סתם" קיום שמחוצה לה. אפילו אצל הסינים והיפנים, ששילבו את הבודהיזם בתרבויות שלהם, אין הבחנה ברורה כזאת. וגם הבודהיזם אצלם השתנה לגמרי כדי להתאים לתרבות החדשה, שהמושגים ההודיים זרים לה לגמרי.

אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s