מיד אחרי שעברנו את חומת הכפר, המדריך הצביע על אישה אחת ברחוב ואמר לי: נכון שהיא לא נראית משוגעת? אבל היא משוגעת.
דבריו הפתיעו אותי, וניסיתי להתווכח איתו. איך אתה יודע שהיא משוגעת, שאלתי. אתה מכיר אותה אישית? יצא לך לדבר איתה? אולי היא…
אני יודע שהיא משוגעת — הוא קטע אותי — כי כולם כאן משוגעים. אסור לאנשים שפויים לגור במקום הזה. אבל, וזה אבל גדול, גם אסור להם לעזוב אותו. ולכן נצטרך להעמיד פנים שאנחנו משוגעים בעצמנו, וזה חייב להיות מאוד משכנע, אחרת לא נצא מכאן חיים.
Right after we crossed the village wall, the guide pointed at a woman on the street and said to me: She doesn't look insane, does she? But she is insane indeed.
I was taken aback by his comment and tried to argue with him. How do you know she's insane, I asked. Do you know her personally? Have you ever talked to her? Maybe she's…
I know she's insane — he cut me off — because everybody's insane here. Sane people aren't allowed to live in this place. However, and it's a big however, they aren't allowed to leave it, either. So we'll have to pretend we're insane too, and it has to be very convincing, or we'll never come out of here alive.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 