הכביש הראשי נחסם לשני הכיוונים לצורך עבודות. כל האזור, שבו אין דרכים עוקפות, הפך לפקק תנועה ענקי. ולי היה משהו לקחת ממקום בצד השני של הכביש החסום. חציתי אותו במקום שהיה גם הוא חסום בסרטי פלסטיק אדומים-לבנים ובגדר נמוכה, שעליה טיפסתי וקפצתי למטה. התחלתי ללכת מזרחה על המדרכה בין גדרות רשת גבוהות. השעה היתה חמש ומשהו אחרי הצהריים, אבל זעם השמש של אוגוסט לא שכך בהרבה, והאור המסנוור כיער עוד יותר את כל תפאורת אתר הבנייה — הגדרות העקומות, האספלט הסדוק, תחנות האוטובוס המאולתרות. אבל השקט המוחלט שהיה שם, בלי המכוניות, הכניע את הכיעור בקלות. ולפני שפניתי אל רחוב צדדי הבחנתי, על סוללות החול הגבוהות שמעבר לכביש, בכלב זאב רץ בשיא המהירות, בלי רצועה, בלי בעלים, בלי יעד נראה לעין.
The main road was blocked in both directions due to construction work. The whole area, in which no real alternate routes exist, became a massive traffic jam. And I had to pick up something from somewhere on the other side of the blocked road. I crossed it at a spot that was itself blocked with red-white plastic cordons and a low fence, which I climbed and then jumped down from. I started walking eastward on the sidewalk between tall net fences. It was five-something in the afternoon, but the sunny rage of August had not abated by much, and the dazzling light made the the construction site ambience even uglier — the warped netting, the cracked asphalt, the makeshift bus stops. But the total stillness, without the cars, easily defeated the ugliness. And before I turned onto a side street I noticed, on the high sand heaps across the road, a German Shepherd running at top speed, without a leash, without an owner, without a discernible destination.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 