קטגוריות
כללי

הצייר והלהבות: סיפור מתורגם מיפנית

הסיפור הקצר הבא מופיע בקובץ הסיפורים היפני מהמאה ה-13, אוג'י-שואי-מונוגטרי (מס' 38 ברשימה). תרגמתי אותו בעזרת מקור יפני מודרני.

===

פעם, לפני הרבה זמן, היה מישהו בשם רְיוֹשוּ, צייר של תמונות בודהיסטיות. בבית שכניו התחילה שריפה, וכשהרוח ליבתה אותה וגרמה לה להתקרב, הוא נמלט לרחוב. בתוך הבית היו בודהות שאנשים הזמינו ממנו. גם אשתו והילדים, שלא הספיקו אפילו להתלבש, היו כולם בפנים. הוא לא הפגין שום עניין בעובדות האלה, ורק שמח על כך שהוא-עצמו הצליח לברוח. הוא נעמד מעבר לרחוב וראה את האש מתפשטת לבית שלו, שממנו עלו עשן ולהבות. על כל זה הוא השקיף מהצד השני של הרחוב, וכשאנשים נזעקו ורצו אליו כדי לבדוק מה מצבו, הוא לא התרגש כלל. "מה קרה לך?" הם אמרו, אבל הוא רק עמד שם ממול, והביט בביתו הנשרף תוך כדי שהוא מהנהן בראשו ומדי פעם צוחק. "אוי, איך הרווחתי!" הוא אמר, "עד היום ציירתי כל כך גרוע!" האנשים שהקיפו אותו אמרו: "אבל למה אתה עומד ככה בלי לעשות כלום? לא ייאמן. נכנס בך דיבוק?" והוא אמר: "מה פתאום דיבוק? העניין הוא שכל השנים האלה ציירתי גרוע את הלהבות של האל אצ'לה. ועכשיו ראיתי את האש והבנתי איך היא באמת בוערת. זה מה שהרווחתי כאן. מי שיוצא לעולם במקצוע שלי, כל עוד הוא יודע לצייר בודהות כמו שצריך, יהיו לו גם מאה אלף בתים. לכם, לעומת זאת, אין שום כישרון מיוחד, ולכן קשה לכם לוותר על דברים". ככה הוא לעג להם בלי לזוז ממקומו. מאוחר יותר, כנראה, הוא יצר את התמונה המכונה "אצ'לה עם הלהבות המתפתלות", שזוכה להערכה גדולה עד היום.

===

6 replies on “הצייר והלהבות: סיפור מתורגם מיפנית”

וואוווו
היחס שלו אל אשתו וילדיו כרכוש אינו שונה מיחסן של תרבויות רבות, עד אמצע המאה ה- 20 לנשים. אז אם אשה היא רכוש, כמו התמונות הנשרפות כך גם השרפותם חסרת ערך, כי הוא חופשי.

אהבתי

נראה לי שהנקודה היא יותר שהוא לא חושב על אף דבר כבעל ערך, מלבד האופן שבו הוא מבצע את העבודה שלו. ממה שאומרים לו אנשי השכונה אפשר לראות שהיחס שלו חריג, ולא נורמה תרבותית שכולם שותפים לה. לרוב הסיפורים בקובץ הזה ברובם יש אופי בודהיסטי, כך שהעיסוק של התרבות העכשווית בעוולות מוסריות כמו מעמד הנשים וכו' מתגמד לעומת השלילה הטוטלית של המוסר עצמו, ואפילו של הקיום עצמו, שמופיעה שם לפעמים.

Liked by 1 person

ברור לגמרי. אבל אני בן התקופה שלי, אין ביכולתי לראות את היקום כחסר ערך לגמרי, מה גם שבצורה חתרנית לגמרי, הבודהיזם על גלגוליו מוכיח השכם והערב את חשיבות היקום, החומר וה"אני".

Liked by 1 person

זה לא פלא, כי הסינים ובמיוחד היפנים עשו ממנו דבר שונה מאוד מכוונת המשורר (הקיצונית באופן טוטלי, בתור משהו שבא מהמחשבה ההודית). כשהם מדברים על ה"אין" הם בוודאי לא מתכוונים לאין פשוטו כמשמעו, שבודהה המקורי כיוון אליו. ואולי בגלל זה הבודהיזם בהודו כבר איננו ובמזרח אסיה הוא עוד קיים…

Liked by 1 person

אני מכיר את תפיסת ה-אין היהודית. בובר חשב שהמקור שלה בודהיסטי [בספרו "פרדס החסידות"]. האין הוא בהחלט ריקנות אונטולוגית. הבעיה ביהדות איך האין המוחלט הפך ליש. המיסטיקה היהודית לא מקבלת את "אלוהים ברא" כפשוטו. יש היום חוקרים שטוענים שתיאור הבריאה הקבלי הוא תיאור די לירי של המפץ הגדול. האין מסיבותיו הלא אנושית החליט להתכווץ לתוך עצמו [כן אני יודע, הסתירה הזו] ואז הוציא קרן אור וכו'
אגב, לגבי הסיפור – האם מבחינה בודהיסטית, התמקדות הצייר ב"איך" והפיכתו לחשוב ביותר, אינה גם התעסקות ב"יש".

Liked by 1 person

כן, זו המעשיות המזרח-אסייתית ששינתה לגמרי את הבודהיזם שם. כאילו הכל לא חשוב, אבל לעשות משהו בצורה הנכונה זה הכי חשוב. אפשר גם לראות את זה במקדשים היפניים, שבהם לדעתי המקום עצמו, ואיך שהוא מעוצב ומסודר, הוא הדת — וכל הכתבים והתיאוריות הם סוג של "אופיום לאליטות" שנותן לגיטימציה למישור המיידי של החיים הרגילים.

Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s