ניסינו הכל, אבל הוא תמיד חזר מהקבר. כבר כשזה התחיל אנשים אמרו לנו שאנחנו חייבים ללכת לייעוץ, ובסוף נשברנו והלכנו ליועצת אחת ששמה חזר ועלה בהמלצות שקיבלנו. כצפוי, זו היתה אישה חייכנית, אנרגטית ואופטימית. היא אמרה שהיא ראתה המון מקרים כאלה, ואין שום סיבה לדאגה. פשוט יש כאלה שמתים בקלות ויש כאלה שלא, ועם קצת נחישות והתמדה זה תמיד מסתדר בסוף. אבל מהר מאוד היא הבינה שכאן יש אתגר מיוחד. לא משנה מה היא עשתה, כלום לא עבד. אחרי כמה פגישות היא איבדה גם את החיוך וגם את האנרגיה, אבל עדיין לא את האופטימיות. אולי הוא ערפד, היא אמרה בקול ממורמר, והמליצה לנו לרכוש ערכה מיוחדת ויקרה מאוד שבוודאי תפתור את הבעיה. אבל גם הערכה — עם כל היתדות, ראשי השום, הצלבים, כדורי הכסף — נכשלה כישלון מחפיר, ובשלב הזה היועצת, כנראה מתוך תחושת איום הולכת וגוברת על מעמדה המקצועי, התחילה לסנן את השיחות שלנו ואז נעלמה לגמרי מהתמונה. זה דווקא הרגיע אותנו. פתאום אפשר היה לנשום לרווחה ולהתנהג בטבעיות. עשינו עוד ניסיון אחד, בלי להתאמץ, ושוב נכשלנו. אבל הפעם זה לא ממש הפריע לנו. עמדנו שלושתנו מול הקבר הפתוח וצחקנו יחד. ואז חזרנו הביתה והמשכנו לחיות, בלי לנסות יותר להצטיין בדברים שלא מתאימים לנו, ובלי לחשוב יותר על הדבר הזה שכולם מסביבנו רוצים כל כך להשיג, הדבר הזה שנקרא מוות.
We tried everything, but he always came back from the grave. People immediately started telling us we must go to counseling, and eventually we gave in and went to see a certain counselor whose name repeatedly popped up in the recommendations we received. As expected, she was a beaming, energetic, and optimistic woman. She assured us she had seen many such cases and we had nothing to worry about. There are simply those who die easily and those who don't, and with a bit of determination and perseverance it always works out in the end. But soon enough she realized this particular case was an unusual challenge. No matter what she did, nothing worked. After a few sessions she lost both her smile and her energy, but not yet her optimism. Maybe he's a vampire, she said in a bitter voice, and recommended that we purchase a very expensive special kit that would surely solve the issue. But the kit—with all its stakes, garlic bulbs, crosses, silver bullets—utterly failed too, and at that point the counselor, probably out of a growing sense of threat to her professional status, started avoiding our phone calls and then ghosted us completely. That actually relieved our tension. Suddenly we could take a deep breath and act naturally. We gave it one more try, without making an effort, and failed again. But this time it didn't really bother us. The three of us stood before the open grave and had a good laugh together. And then we went back home and continued living, no longer trying to excel at things that didn't suit us, no longer thinking about that thing that everyone around us so desperately wanted to get, that thing called death.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 