כוח המשיכה של הנאות החושים פועל בעוצמה המירבית על שני סוגי אנשים: אלה שדבר מהנה מסוים לא נמצא כלל ברשותם, וכך קל לו לקבל בתודעתם ממדים על-טבעיים שחורגים בהרבה מגודלו האמיתי; ואלה שהוא נמצא ברשותם במלואו, וכך מזכיר להם כל הזמן, לחרדתם, שהם לא מסוגלים לדמיין דבר טוב ממנו.
Sensual pleasures exert the strongest attraction on two types of people: those for whom a certain pleasurable thing is absent, and thus easily gains in their consciousness supernatural dimensions that far exceed its real size; and those who have full possession of a certain pleasurable thing, which thus constantly reminds them, to their terror, that they cannot imagine anything better.
7 replies on “2022-10-23”
יש אנשים ללא גורם הנאה?
אתה יכול להרחיב קצת?
אהבתיאהבתי
הכוונה לדבר מסוים שגורם להנאה, לדוגמה מאכל כלשהו. שיניתי את הכתוב כדי שיהיה יותר ברור (מהתגובה שלך הבנתי שהנוסח הראשון מבלבל, ויכול להתפרש כאילו מדובר ביסוד נפשי שמאפשר להרגיש הנאה).
אהבתיLiked by 1 person
בהתחלה התכוונתי ליסוד פיזי,כי אני יודע שישנם אנשים שסובלים מפגיעות במוח או בעצבים וממחלות קשות שמונעות מהם לטעום, להריח[תתרנות], למשש, להרגיש כאב או עונג – אבל, העיוור ייהנה ממוזיקה, התתרן ייהנה ממגע או משהו.
אהבתיLiked by 1 person
בקריאה נוספת – אתה אם כך, רואה במגזימן גדול, כמו אייל שני, או בנהנתן קיצוני בעצם אנשים שלא ממש חווים "הנאה גדולה" ולכן חייבים להגזים בה?
אהבתיאהבתי
דבר ראשון, כן, גם את זה אני חושב. הדבר שאליו התכוונתי הוא שמי שיש לו אחיזה שלמה בדבר מהנה כלשהו, מגלה שהוא נמצא על סוג של פסגה שגם אין בה סיפוק וגם לא נראה שאפשר להתקדם ממנה לאנשהו מלבד למטה. ואז הוא נאלץ להעצים את המשמעות של הדבר המהנה רק מתוך חוסר היכולת לדמיין משהו גדול ממנו.
אהבתיLiked by 1 person
מעניין, אין לאן לעלות אלא רק לרדת. לענ"ד זו תפיסה חד מימדית, שמייחסת רק ערך אחד ל"הנאה" או לכ דבר אחר, שאנו חושבים שהגענו ל"פסגתו/לשיאו". אני נוטה להסכים אתך, שאצל חסרי דמיון זו באמת אפשרות, אבל אנשים בעלי דמיון, לא יראו בפרס נובל "פסגה/שיא". שים לב לפרופ' יונת או לפרופ' רכטמן, הגיעו לשיא אישי-מקצועי-קרייריסטי ובכל זאת, היכולת שלהם לדמיין מעבר לזה, כנ""ל ש"י עגנון לצורך הענין.
אהבתיאהבתי
נראה לי שיותר קל להמשיך תודעתית מעבר לפסגה כשהפסגה עצמה היא מהסוג התודעתי (פרס נובל וכו'). מה שתיארתי תופס לפסגות מהסוג שפועל על החושים וגורם להם להנאה, ושם התודעה היא סוג של שפחה ששבויה בדרישות הגוף ולכן לא מסוגלת לדמיין הלאה משם. או שהיא מפנטזת על מה שאין לגוף, או שהיא מפחדת להתעלות על מה שיש לו. בשני המקרים היא משרתת אותו ולא את עצמה.
אהבתיאהבתי