2022-10-31

יש עולם אחד שבו כל הקיום הוא אסתטי ובעל משמעות, מלבד אולם תצוגה בודד שבו מוצגות תערוכות מתחלפות של פריטים שנגנבים מדי פעם ומובאים הנה מעולם אחר ומרוחק — פריטים מוזרים שהם פרי מאמץ קדחתני אך עקר של יושבי אותו עולם להגיע אל אותה אמנותיות שכאן, בעולם הזה, נולדת מדי רגע מעצמה בטבעיות גמורה. המבקרים באולם מגיעים אליו כדי להשתומם, ואז לרחם, ואז לאבד את הסבלנות ולברוח מהר חזרה החוצה, אל זרועותיה האוהבות של המציאות.

There is a certain world where all of existence is aesthetic and meaningful, except for a single gallery with rotating exhibitions of objects that are occasionally stolen and brought back from a different, remote world—strange artifacts that are the result of a frantic yet fruitless effort to attain that artistic quality that here, in this world, springs up at every turn spontaneously and naturally. The visitors who come to this gallery do so to be perplexed, then to feel pity, and finally to lose their patience and quickly run back outside, into the loving arms of reality.