אולי בהשראת אותם משותקים בכל הגוף שמתקשרים רק במצמוצים, האב הבורגני הצעיר שיושב בשולחן השכן, מכותר מכל עבריו במשפחתו המפונקת, מאותת לי על מצוקתו וזרותו באמצעות הגייה משובשת באופן בלתי סביר של שם היין הצרפתי הנפוץ מאוד, שאותו הוא מזמין מהמלצר תוך הפגנת שליטה מושלמת, בכל מובן אחר, בגינונים הפלצניים המקובלים.
Perhaps inspired by those fully paralyzed people who communicate solely by winking, the young bourgeois father sitting at the neighboring table, completely surrounded by his spoiled family, is sending me signals of his distress and alienation by means of an implausibly incorrect pronunciation of the name of the very common French wine that he is ordering from the waiter with otherwise impeccable conceited manners.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 