2022-12-25

במקור הוא לא היה כזה, וגם לא רצה להיות כזה. האנשים שסביבו הם ששכנעו אותו לחתום על המסמכים ולתת אור ירוק לפרויקט. אתה כבר לא כזה צעיר, הם אמרו לו, והזמן עובד לרעתך. המקום שאחד כמוך תופס בחברה — אדם משכיל, עם גנים מוצלחים, ועם הדעות הפוליטיות הנכונות — הוא יקר מאוד, ובשוק של היום הוא ייחטף בכל מחיר. כרגע אתה סתם מתבזבז והערך שלך יורד בהתמדה; אבל אם תבחר יזם מתאים, הוא יהפוך אותך לאטרקציה אמיתית. זה הזמן לעשות את האקזיט של החיים שלך. — והוא שמע בקולם. אמנם עברו עליו כמה שנים של כאוס תוך כדי ההריסה והבנייה מחדש, שבהן הוא התקיים רק במובן הביולוגי, והאנשים שסביבו סבלו מהשינויים היומיומיים באישיותו עד כדי כך שחלקם התחילו להתחרט בינם לבין עצמם על הדחיפה חסרת האחריות שנתנו לו בכיוון הזה. אבל יום אחד הפיגומים הוסרו והכל נגמר. עכשיו הוא היה אדם חדש, גבוה יותר, יפה יותר, מתאים יותר לסטנדרטים העכשוויים, וכל מי שראה אותו התמוגג ממנו והשמיע עליו, אפילו מאחורי הגב, שבחים משתפכים. רק הוא עצמו, שלא זיהה את דמותו-שלו במראה, ולא הצליח להתרגל לקול הצורם החדש שניסר בתוך ראשו והשמיע לו מחשבות זרות מסביב לשעון, התייסר על שהתפתה להיכנס למיזם הזה. אבל הוא לא רצה לצער את כל אלה ששמחו באמת בשמחתו המדומה, וממילא לא היתה לו דרך חזרה. אז הוא לקח נשימה עמוקה ומרה ונשאר שם, במיקום המבוקש שלו, משקיף מגבוה על קנאת ההמונים המתרוצצים סביבו, וכמעט כל רגע שואל את עצמו מתי יהיה מותר לו לפתוח שוב את פיו, ולכמה זמן, בעצם, עוד יכול להספיק האוויר העבש הזה שנרקב בריאותיו כבר שנים.