בעיירה שלנו היה נהוג בעבר לקיים מה שנקרא "מופעי זיקוקים" שנודעו ביופיים בכל רחבי הארץ; אבל ה"זיקוקים" האלה היו למעשה רסס צבעוני אדיר שהותז מראשיהם של ענקים דיכאוניים שהגיעו מדי פעם אל קרבת העיירה כדי להתאבד, וירו בעצמם באמצעות אקדחים אדירים גבוה בשמיים שמעלינו; יום אחד הענקים האלה פשוט הפסיקו לבוא, ומאז ילדי העיירה מסתכלים כל ערב על הכוכבים ושואלים איפה הענקים, למה הם נעלמו, ומתי הם יחזרו כדי לשעשע אותנו.
In our town there used to be held so-called "fireworks festivals" which were famous throughout the land for their beauty; but those "fireworks" were in fact massive colorful jets sprayed from the heads of depressive giants who occasionally came over to the town's vicinity to commit suicide, and shot themselves using colossal pistols high in the sky above us; one day those giants just stopped coming, and ever since, the town's children look up at the stars every evening and ask where the giants are, why they disappeared, and when they will come back to entertain us.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 