לפני משהו כמו שנה החברה שלי התמכרה למשלוחים מחו"ל. זה קרה בפתאומיות, בלי סימנים מקדימים. בוקר אחד, כשהייתי לבד בבית, צלצל בדלת שליח ומסר לי חבילה ענקית. כשפתחתי אותה גיליתי שהיא מלאה בזבל הכי מיותר ומכוער שראיתי מימיי.
זאת היתה רק יריית הפתיחה של המטרד שהשתלט לנו על סדר היום. שליחים באו והלכו בכל שעות היממה, לפעמים אפילו אחרי חצות. התחלנו לחיות כמו חיילים בכוננות לחדירת מחבלים, כי בכל רגע עלול היה להגיע משלוח ולא יכולנו להרשות לעצמנו לעשות שום דבר שדורש ריכוז ליותר מדקה או שתיים. וכמובן שלא בא בחשבון להיכנס למקלחת או לשירותים בלי לוודא מראש שמישהו ישמור במקומך על האינטרקום.
חוץ מזה מצאתי את עצמי עובד במשרה כמעט מלאה בפתיחת ארגזים, שיטוח קרטונים, ומילוי ושינוע שקיות אשפה, וכל אזור דלת הכניסה לדירה הופקע והפך לאתר התארגנות קבוע לירידה לפח. לא שחברה שלי לא יכלה לעשות את זה בעצמה; אבל העניין הוא שבפועל היא לא עשתה כלום. היא סתם שמה את הארגזים עם הזבל בכל פינה פנויה בבית. ואם רציתי שהבית ייראה כמו מקום מחיה אנושי ולא כמו מחסן – מה שבהחלט רציתי – המלחמה בפלישת המשלוחים היתה כולה באחריותי.
ברור שרבנו על זה לא מעט. אני לא הסכמתי להמשיך ככה, והיא לא הסכימה להפסיק. אבל אתם יודעים איך זה במערכות יחסים – שם המשחק הוא לדבר ולהתפשר. אחרי שבוע של שיחות ארוכות הגענו לפריצת דרך והבנו שמה שמרגש אותה זה בעצם הקנייה והמעקב אחרי המשלוח, והזבל שבארגזים לגמרי משני בכל הסיפור. ואני, מה שחשוב מבחינתי זה שהיא תהיה מאושרת בלי שזה יהרוס את מה שנשאר לי מהחיים.
הפתרון היה קל, כמעט מובן מאליו: פשוט שינינו את כתובת המשלוח הרשומה באתר הקניות, ככה שיעד החבילות החדש היה מעכשיו המזבלה העירונית.
האפליקציה הנוצצת ההיא, שתמיד שנאתי כי חברה שלי בילתה בה שעות והתעלמה ממני, הפכה עכשיו לתחביב משותף שלנו. בכל רגע פנוי אנחנו מתכרבלים יחד על הספה ועוקבים עם הטלפון בזמן אמת אחר התקדמות החבילות במסע הארוך מהמפעל בסין אל הר האשפה בישראל.
זה לא פתרון אידיאלי, כמובן. לא חסכנו כלום בדמי המשלוח המופקעים ועמלות המכס השערורייתיות, ומבחינה אקולוגית וכלכלית גם אין שום היגיון בכל האופרציה המסובכת הזאת רק כדי לא לקבל בסוף כלום חוץ מקצת זמן איכות ביחד.
לכן החלטתי שכדאי שנשנה שוב את יעד המשלוח למשהו יותר הגיוני: מזבלה כלשהי בסין, שאליה החבילות יוכלו להגיע במשאית ישר מהמפעל בעלות המגוחכת של משלוח מקומי. אבל עדיין לא הצעתי את זה לחברה שלי, כי אני לא בטוח שהקשר שלנו באמת הגיע לשלב כל כך מתקדם.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 