אורחים החוצה

אין לי מושג מה חשבתי לעצמי כשהצטרפתי לחברה הזאת. מודעת הדרושים דיברה על ״מהנדס תוכנה מוסמך עם ניסיון קודם באלימות פיזית״ — ואני לכל היותר העפתי פעם סטירה למישהי, ואפילו לא בטוח במאה אחוז אם זה קרה במציאות או בחלום.

המזל הוא שבניגוד ללימודי התכנות הארוכים והמשעממים, שבחרתי בהם רק כי ההורים לחצו שאמצא מקצוע מכניס ואתחתן עם אישה ברמה שלי ואעשה ילדים מאושרים ונורמטיביים והם יעשו לי נכדים חמודים ואז אני אמות עם חיוך על הפנים וקבר במקום נגיש במרכז הארץ, את החלק של האלימות אפשר ללמוד מהר תוך כדי עבודה.

הספקתי לעבוד ב-Guestapo כשהיא עוד היתה חברה קטנה וכמעט אלמונית, ובסניף הישראלי היו פחות מעשרה אנשים. לא היו לאף אחד הגדרות תפקיד מסודרות. המזכירה היתה גם נהגת מילוט, והמנכ״ל, שלומי, בדרך כלל נאלץ להתקשר בעצמו להנהלה בדורטמונד וגם לעשות לעצמו קפה.

המתחרה היחידה שלנו באותה תקופה היתה Staysi, שאותה הקימו עובדים שלנו שפרשו. גם המטה שלהם היה באותה עיר בגרמניה, ואפילו באותו רחוב. הכל התנהל בצורה מאוד תרבותית ורדומה, והיו לנו מקסימום שלוש-ארבע פעולות בשבוע. רק משוגעים לדבר היו מוכנים להוריד את אפליקציית ההלשנות שפיתחנו ולשלם את דמי המנוי היקרים כדי למנוע מהבניין המשותף שלהם להפוך לעיר מקלט לתיירים קמצנים.

אבל החודשים האחרונים, מאז שכל הממשלות התגייסו להציל מקריסה את תעשיית המלונאות והוציאו מחוץ לחוק את הלינה בבתים פרטיים, היו פשוט מטורפים. התחום שלנו הפך לדבר הכי חם בהיי-טק, ומצאנו את עצמנו במלחמה אכזרית עם שורה של סטארטאפים שהופיעו משום מקום ועשו הכל כדי לקחת לעצמם חתיכה מהעוגה.

פחות או יותר כל העולם גנב את המודל העסקי שלנו. זה התחיל עם FB&B מקליפורניה. אחר כך הגיעו הרומנים עם Securitatours, הסעודים ששפכו טונות של כספי נפט על MukhabaRoom, וגם, איך לא, החאפרים הישראלים שפתחו את שַבּוּ״כּינג.

הוותק שלנו בשוק עזר לנו להישאר הרבה לפני כולם, והתחרות רק דחפה אותנו להתפתח ולהצטיין עוד יותר במה שעשינו. אבל אז הגיעו הרוסים והכל השתנה. שלוש חברות אגרסיביות צצו אחת אחרי השנייה: Chekaut, ואז InnKVD, ובסוף, כאב הראש האולטימטיבי — KGBed.

עכשיו המלחמה היתה לא רק על עבודה, אלא גם על החיים שלנו.

נגמרו הימים הרגועים ההם שהיינו מגיעים באמצע הלילה לדירה במרכז תל אביב, דופקים בגסות על הדלת, מעירים מהשינה איזה בחור ובחורה תפרנים, מסבירים להם בנימוס ענייני שהם צריכים לבוא איתנו, ולוקחים אותם כפותים בטנדר לאחד המלונות המורשים של הרשתות הגדולות.

מאז הפלישה הרוסית כל מבצע שגרתי הפך לתחרות בין צוותים יריבים שכל אחד מהם ניסה להגיע ראשון לשטח ולתת נוקאאוט לאחרים. לפעמים זה נגמר בקרב יריות, בחטיפת סוכנים, ואפילו סיוע ארטילרי של הרגע האחרון מסוללת התותחים שהחזקנו על הגג בבית Guestapo החדש ברמת החייל.

היו גם לא מעט מקרים שהתברר שזוג התיירים הערומים בדירה היו בעצם איזה איגור וסבטלנה מ-KGBed, שהוציאו עלינו את כל מה שהם למדו בבתי הספר הגבוהים לרצח וחבלה בארץ מולדתם.

בקיצור, זה ממש לא היה בשבילי.

אמנם ככל שהסכנה התגברה גם התגמול עלה בהתאם, ותוך כמה חודשים נהייתי כמעט מיליונר. אבל אני לא אחד שעושה דברים רק בשביל הכסף. אני צריך איזו סיבה מעבר. משהו רוחני, חברתי, לא יודע איך לקרוא לזה.

ובסופו של דבר הבנתי שאני לא מוכן לסכן את עצמי ככה רק בשביל האידיאל שאנשים יישנו בחדר מלון מסודר ותעשיית התיירות תשרוד את המשבר. אם כבר למות, אז בשביל מטרה נעלה.

התפטרתי בתחילת הקיץ ויחד עם מאיר, קולגה לשעבר שחי מדמי נכות אחרי שיצא בנס מקרב עקוב מדם נגד סוכני Chekaut במרכז בת ים, הקמתי את הסטרטאפ YouShu, שמאפשר לכל אחד להפוך למשיח מעונה ולגייס דרך האפליקציה מאמינים פוטנציאליים לדת החדשה שלו.

השימוש הוא כמובן ללא עלות, והרווחים מגיעים רק מפרסומות שמוצמדות למתקן העינויים והופכות לסמל הרשמי של הדת. תדמיינו מאה מיליון מאמינות חסודות ואדוקות, שלכל אחת יש על הצוואר שרשרת זהב עם המודעה שלכם לשירותי שרברבות וטיפול חירום בנזילות גם בסופי שבוע.

בינתיים הצלחנו ליצור כבר 14 דתות מבוססות, פלוס עוד שלוש בהרצה. לזה קוראים לשנות את העולם, ושכל החזירים הקפיטליסטים יקפצו.