קטגוריות
כללי

מגלה הארצות

הבעת השעמום על פניו של מגלה הארצות לא השתנתה מהרגע שהגיע אלינו ועד רגע עזיבתו.

ולפני שהוא עלה שוב לספינה שלו שעמדה להרים עוגן, ניגשתי אליו ואמרתי: זו בוודאי הרגשה לא נעימה, להגיע הנה מהצד השני של העולם רק כדי להתאכזב ככה בסוף.

זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך. להתאכזב? הוא שאל. מה פתאום. הרי בדיוק בשביל זה יצאתי לדרך: כדי להוכיח, לעצמי ולאחרים, שבעצם אין שום דבר יוצא דופן בשום מקום, ואין בכלל צורך לנסוע רחוק; מתחת לפני השטח מה שיש שם הוא תמיד מה שיש כאן. ועכשיו אני יוצא שוב לדרך לשם, אל מקומות שעדיין לא ראיתי, כדי להמשיך ולבסס את ההוכחה.

קטגוריות
כללי

דילמת האסיר

קטגוריות
כללי

2021-05-21

יש גם סיבה אחת טובה לא לנתץ אלילים, אלא להחזיק אותם שלמים ובמקום בולט: הדבר היחיד שיכול לחסל את האמונה בהם הוא הזלזול שמתפתח באופן טבעי אצל מי שרואה אותם כל הזמן מקרוב.

קטגוריות
כללי

שלילה לחיוב

אי אפשר לכפות על החיים (שלך ובכלל) להיות משמעותיים כשהם לא מעוניינים בזה. אבל יש משהו שאתה תמיד יכול לעשות: להפוך לאויב מושבע של חוסר משמעות. כשתוכיח את יכולתך להכות בכל דבר סתמי וריקני שייקרה בדרכך, דברים כאלה יתחילו להיזהר ממך וללכת בדרכים עוקפות — ואלה שלא ייזהרו, ייתקלו בך ויובסו. מה שיישאר אז מהחיים לא יהיה בהכרח מלא במשמעות, אבל הוא יהיה נקי מהיעדרה, ולכן פנוי לכל דבר חדש ואמיתי שיכול לצמוח ממך.

קטגוריות
כללי

הגורם השקט

השטן לעולם לא מכריח. הוא לא מאמין בכפייה.

הוא רק מזמין, מקווה, מחכה.

ההזמנה מודפסת על נייר יקר. השטן מצפה לראותך.

כולם יהיו שם, ומה איתך?

השטן לא פועל לבדו. יש לו שותף אחד שבלעדיו כל זה לא היה יכול לקרות.

השותף הגורלי הזה מתבונן בך מתוך הראי בזמן שאתה מתכונן למסיבה.

קטגוריות
כללי

סיפור באנגלית – The Dominant Hand

סיפור קצר שכתבתי באנגלית, The Dominant Hand,

פורסם בכתב העת New English Review.

אפשר לקרוא אותו כאן.

קטגוריות
כללי

חילופי שבויים

הדרישה האוטומטית לאמינות ועקביות בסיפור בדיוני היא שריד לדרישה זהה מהחיים עצמם, שעליה ויתרנו מזמן. כך שאם סיפור כלשהו מצליח לעמוד בה, האנשים שבתוכו יהיו בקלות אנושיים יותר מאלה שמתבוננים בהם מבחוץ. הפער הזה ילך ויתרחב עד שהקוראים השטוחים כבר לא ירגישו שום קרבה לגיבורים האמיתיים מדי; ואז, כדי להישאר אמין בעיני הקהל, הסיפור ייאלץ לעשות את מה שעשתה לפניו המציאות החברתית: לנטוש את דבקותו באנושיות ולהפוך לקריקטורה.

קטגוריות
כללי

גניבת עין

א: תן לי תשומת לב.

ב: בשביל מה?

א: תשומת לב נותנת לי משמעות.

ב: דווקא ממני?

א: מכל אחד.

ב: אז לא משנה מי זה? כל אחד יכול לתת ככה משמעות למישהו אחר?

א: כן.

ב: אז גם אתה יכול לתת לי תשומת לב, ולא רק אני לך.

א: נכון.

ב: אז למה שלא תשים לב לעצמך? ככה תהיה לך משמעות בלעדיי.

א: לא, זה לא עובד ככה. כדי שתהיה לך משמעות אתה חייב לקחת אותה ממישהו אחר.

ב: ואם אני אתן תשומת לב לעצמי, תהיה בה משמעות?

א: הרגע אמרתי לך שלא. רק אם אני אתן לך, או שמישהו אחר ייתן. כל אחד חוץ ממך.

ב: אז איך תשומת הלב שלי נותנת לך משמעות, אם אין לי בכלל משמעות לתת אלא רק לקחת מאחרים? הרי זה בדיוק המצב שבו גם אתה נמצא. מה אנחנו נותנים כאן אחד לשני חוץ מחבילה ריקה?

א: זה סוג של קסם. בהתחלה אני מעמיד פנים שאני תלוי בתשומת הלב שלך, ואם אתה מאמין לי, אתה פתאום מרגיש שיש לך כוח לעשות ממני אדם חשוב כשאתה מסתכל עליי, או לעשות ממני כלום כשאתה מתעלם ממני. וההרגשה שלך — שהיא אמיתית לגמרי — מוכיחה לי שבעצם לא העמדתי פנים, אלא באמת הייתי תלוי בך וחלש לעומתך, רק כי קיבלת על עצמך את כללי המשחק. זה אומר שכל אחד יכול, וגם לי יש כוח כזה על אחרים, אפילו שהחולשה בעצם קיימת רק בראש שלהם. האשליה כל כך חזקה שזה כבר לא משנה אם היא נכונה או לא.

ב: הבנתי. אז לא תודה. אני לא רוצה להשתתף במשחק הטיפשי הזה. שמישהו אחר ייתן לך תשומת לב.

א: מאוחר מדי, כבר לקחתי את שלך.

ב: אז עכשיו אתה חייב לי בתמורה את שלך!

א: או, זה בדיוק מה שרציתי לשמוע.

קטגוריות
כללי

איפוק הוא כוח

העינוי הכי גדול בגיהנום — שהוא גם הדבר שהופך את המקום הזה לגיהנום, להבדיל מסתם עוד אתר שגרתי להכאבה המונית — הוא כלל הברזל שאוסר על הבעה גלויה כלשהי של סבל.

לכלל הזה, באופן חריג ביחס לאבסורד הגמור ששולט בכל שאר המציאות שם, דווקא יש הסבר הגיוני: הרי בגיהנום תמיד אפשר למצוא מישהו במצב גרוע יותר משלך, והקריטריונים שגרמו להבדל הזה ביניכם לא ידועים ואולי בכלל לא קיימים. לכן כל טענה מצדך היא בהכרח מוגזמת, ואפילו מוטעית, בהתחשב במה שהיה יכול ליפול בחלקך בנסיבות אחרות. ויותר מזה, כשאתה מתלונן על מצבך אתה פוגע ברגשותיהם של כל המסכנים יותר ממך, שהיו שמחים להתחלף איתך ולחטוף מידיך את הצרות שלך כאילו הן אוצר יקר ערך. בקיצור, להגיד שאתה סובל בגיהנום זה גם לא נכון וגם לא יפה.

התוצאה היא שבגיהנום, בניגוד לתדמית המקובלת, כולם מחייכים כל הזמן. ובמקום צרחות ובכי, מהדהדים שם בעיקר נאומי ההודיה הכפייתיים שמשמיעות הנפשות המוכות על כל הטוב שנפל בחלקן.

הכלל נאכף בעיקר באמצעות לחץ חברתי, אבל לפעמים הלחץ הפנימי חזק יותר, ומשהו מהרגשות השליליים משתחרר החוצה. במקרים כאלה נדרשת התערבות מצד הצוות.

זה קורה בצורה עדינה, כשאתה אומר משהו לא במקום, או כשהבעות בעייתיות מופיעות לך על הפנים, או כשצורת הדיבור שלך מתחילה להתרחק מהטון הרצוי. ברגע כזה מישהו מתקרב אליך מאחורה, נוגע לך בעדינות בכתף, ולוחש לך באוזן משהו כמו:

אתה באמת חושב שיש לך זכות להרגיש רע? תסתכל על כל המסכנים שמסביבך ותסתכל עליך. הם היו שמחים להיות במקומך. ואם תמשיך ככה…

ככה זה בדרך כלל נגמר, ברמיזה, ואין צורך לסיים את המשפט. כולם יודעים שלא מדובר בהשוואה תיאורטית; יש באמת אינסוף אנשים שמקנאים בך עכשיו, והעונש על סטייה מהדרך הוא להפוך לאחד מהם — כלומר לספוג הרעה משמעותית בתנאים, שאחריה, במבט לאחור, מה שיש לך בהווה ייראה כמו משאת נפש.

והתזכורת הזאת, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, מספיקה כדי להחזיר לך את החיוך לפנים ולהפוך את הבכי שלך לצחוק מתגלגל.

קטגוריות
כללי

2021-04-24

האופטימיסט בורח ממה שהיה, הפסימיסט בורח ממה שיהיה, ושניהם בורחים ממה שיש.