קטגוריות
כללי

בעקבות הזמן האבוד: יום 5 | In Search of Lost Time: Day 5

כשעסוקים במשהו בעולם האמיתי, שוכחים מהעולם הפיקטיבי. יום שלם יכול לעבור בלי שיורגש אפילו פעם אחת הצורך להיכנס לרשת ולראות מה חדש שם. אבל כשהיום נגמר, ומתיישבים להירגע על הספה, פתאום הטלפון מזנק חזרה למרכז הבמה התודעתית, אטרקטיבי ומוצץ דם כמו תמיד. מובן מאליו שהשימוש האגבי באינטרנט מתרחש כתגובה לשעמום, כניסיון למלא את הזמן הריק; אבל בהתלוות הקבועה והנאמנה שלו לכל רגע משעמם, ובכישלונו התמידי להפוך את הרגע למעניין ובעל תוכן, הוא נראה יותר כמו סימפטום וסימן היכר של השעמום: לא שיקוי להחייאת רגעים מתים, אלא הרעל שהרג אותם מלכתחילה.

When you are engaged in something in the real world, you forget about the fictitious world. A whole day can pass without ever feeling the need to go online and see what is new there. But when the day ends, and you sit down and relax on the couch, the phone suddenly leaps back to the center of your mind's stage, as attractive and blood-sucking as ever. It is self-evident that random use of the internet happens as a reaction to boredom, as an attempt to fill empty time; but in its constant and loyal accompaniment of every boring moment, and in its perpetual failure to make the moment interesting and significant, it seems more like a symptom and an emblem of boredom: not a potion for reviving dead moments, but the poison that killed them in the first place.

קטגוריות
כללי

2022-03-17

יש הרבה דברים — בעיקר בתחום ההנאות החושיות — ששווה לעשות אותם אבל לא שווה לחשוב עליהם; ונטייתם למרר לאנשים את החיים ולגרום להם חוסר סיפוק תמידי באה מחוסר יכולתו של השכל לקבל את האפשרות שהוא לא קהל היעד של ההצגה, ומסירובו לפנות את האולם.

There are many things — primarily in the realm of sensual pleasures — that are worth doing but not worth thinking about; and their tendency to torment people and cause them perpetual dissatisfaction comes from the mind's inability to accept the possibility that it is not the target audience of the performance, and from its refusal to leave the theater.

קטגוריות
כללי

בעקבות הזמן האבוד: יום 4 | In Search of Lost Time: Day 4

תופעה אחת שמתרחשת עכשיו, ולא זכורה לי מקמפיינים קודמים שלי לצמצום השימוש ברשת, היא שהגועל מבזבוז הזמן מופיע מיד עם תחילת השימוש המיותר, ולפעמים אפילו לפניה. זה כבר לא מה שקורה למי שאוכל עוגייה אסורה — נהנה ממנה לכמה שניות ואז מתחרט — אלא מה שקורה למי שעומד לגנוב משהו שהוא לא באמת צריך, ומהסס כי הוא יודע שלסיכון שהוא לוקח על עצמו לא תהיה שום תמורה. אצבעותיו של הגנב הזה נעשות כבדות, הוא מסתבך, טועה; הוא נעשה גנב פחות מוצלח. וזה, יותר מכל עונש, מה שעשוי לגרום לו בסופו של דבר לפרוש מהמקצוע.

One phenomenon that is happening now, and which I do not recall experiencing in my earlier campaigns for reducing online use, is that the disgust at the waste of time appears immediately at the beginning of the unnecessary use, and sometimes even before it. It is no longer what happens to someone who eats a forbidden cookie — enjoying it for a few seconds and then feeling regret — but what happens to someone who is about to steal something that he does not really need, and hesitates because he knows that the risk he is taking will yield nothing in return. This thief's fingers become heavy, he loses his way, commits errors; he become a less skillful thief. And this, more than any punishment, is what may finally cause him to retire from his occupation.

קטגוריות
כללי

בעקבות הזמן האבוד: יום 3 | In Search of Lost Time: Day 3

לא קל להיגמל. מסתבר שמשהו בתוכי מרגיש עדיין צורך בלתי נשלט להתעדכן בטיפשויות האחרונות שאיזה משתמש אנונימי כתב באיזה חור בשולי האינטרנט. היום נכנסתי לשני פורומים, אבל לפחות עמדתי בפיתוי של אתרי החדשות, חוץ מסקירה כללית בגוגל ניוז. אבל לא הכל בנסיגה. הצלחתי כמה פעמים להפנות חלק מאנרגיית הסקרנות לקריאת ספר, ועוד בשפה זרה: שורה פה ושם, ולפעמים אפילו פסקה שלמה. צריך איכשהו להרגיל את המוח לרעיון שמאמץ ממוקד יכול להפעיל עליו כוח משיכה נונשלנטי בדיוק כמו בטלנות מבולגנת.

Detox is not easy. Apparently, something within me still feels an uncontrollable urge to get updated on the latest stupidities written by some anonymous user in some hellhole on the outskirts of the internet. Today I visited two forums, but at least resisted the temptation of news websites, except the general survey on Google News. But not all is in retreat. I also managed several times to divert the energy of curiosity to reading a book — in a foreign language, too: a line here and there, sometimes even a whole paragraph. The brain must somehow be accustomed to the idea that focused effort can be as nonchalantly attractive to it as disorganized sloth.