– ההורים שלך כבר מחכים בפנים, אבל לפני שאתה נכנס לחדר, קח בחשבון שלא מעט השתנה כאן מאז שנחטפת. ואני חושבת שכדאי שאכין אותך נפשית כדי שלא תשמע על זה בפעם הראשונה מהם.
– מה כבר היה יכול להשתנות כל כך?
– אה… יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. איזה אתה רוצה לשמוע קודם?
– את הרעות.
– טוב, אז בגדול, החיים בארץ הפכו לבלתי אפשריים. הטרור משתולל חופשי בכל מקום, ואין מי שיעצור אותו. המשטרה והצבא הפכו למובטלים בגלל החסינות הדיפלומטית שהמחבלים קיבלו. גם את הטילים והרקטות והכטב"מים כבר לא מיירטים. מה שנופל נופל. בעיקרון אין סעיף שאומר שאסור ליירט, אבל החליטו להימנע מזה כי לא רוצים לפגוע במשא ומתן להסדר קבע.
– מה פתאום חסינות דיפלומטית?
– זה היה בהסכם. אבל תן לי להמשיך. פינינו את כל היישובים לאורך הגבולות, כולל הקו הירוק, עד למרחק עשרה קילומטר מגדר המערכת. מה שאומר, בין היתר, גם השכונה הישנה שלך במערב רעננה. פשוט אי אפשר לקיים באזורים האלה שגרה בטוחה. משהו כמו מיליון אנשים חיים עכשיו באוהלים על החוף והטיילת בתל אביב, כי זה המקום הכי בטוח. חוץ מכשמגיע מחבל מתאבד, פעם בשבוע בערך; אבל הוא בדרך כלל פוגע רק באוהלים הכי חיצוניים. אז אנשים נלחמים כדי להשיג מקום כמה שיותר קרוב למים. בשכונות רגילות המצב איכשהו סביר אבל משתדלים לא להסתובב בחוץ אם לא חייבים, כי…
– רק רגע…
– תראה, אני לא אשקר לך, הסטטיסטיקה עגומה. יש לך סיכוי של 31% להיהרג באירוע טרור או בהתקפה מטווח רחוק תוך שנה מהיום. סיכוי להיפצע בינוני עד קשה – 55%. סיכוי שמישהו שאתה מכיר ייהרג או ייפצע – 70%. אולי קצת פחות, זה תלוי בעונה. אתה מבין, יש כרגע בתוך גבולות ישראל המון מחבלים מאומנים ומנוסים, עם דם על הידיים. סדר כוחות שמקביל למשהו כמו שתי דיוויזיות. גם הציוד שלהם לא רחוק מזה. האמריקאים סיפקו את הנשק. חוץ מהם יש עוד כמה מיליוני חובבנים, שיוצאים לרצוח רק כשבא להם. בכל אופן, המצב יצר תגובת שרשרת והפך אותנו לסוג של גופה שכל הקניבלים והפסיכופטים בעולם מתעללים בה להנאתם. מילא אם היה אפשר לברוח לחו"ל, אבל גם זה כבר קשה מאוד מאז שלא נשארה אף חברה שטסה לכאן. אפילו אל על פשטה רגל, ואם אתה רוצה לצאת מהארץ כדאי שתכין מעטפה שמנה למישהו בטייסת של ההרקולסים. שמע לי, אתה לא תזהה את המדינה. אם באיזשהו לילה תתעורר מסיוט, אתה תחזור מהר לישון ותתפלל שהוא יימשך מהנקודה שבה הוא נפסק. אולי אפילו תרצה לחזור לאשליות שלך בזמן השבי, כשהנחת כמובן מאליו שיש לך בית בטוח וחם לחזור אליו. עוד מעט תגלה שהוא בטוח וחם כמו כבשן באושוויץ. זהו. אני אומרת לך הכל בפרצוף כבר עכשיו, כדי שתוכל לעשות וי על המידע ההכרחי ולהמשיך קדימה בשגרה שלך בראש שקט.
– ו… מה החדשות הטובות?
– שהסיכון שלקחנו השתלם. הסכמנו לכל זה בתמורה לשחרור שלך, והנה, לשמחתנו הרבה האויב עמד בדיבורו. אנחנו לא מתחרטים על כלום. החלטנו להביא אותך הביתה בכל מחיר, ולא היתה לנו ברירה אלא להרוס את הבית כדי שתוכל לחזור אליו. עכשיו אתה כאן איתנו, חי, בריא, ועדיין צעיר מאוד, עם מספיק כוח ותוחלת חיים להיכנס מתחת לאלונקה ולשאת יחד איתנו לעוד הרבה עשורים את האסון הגדול שלקחנו על עצמנו בשבילך. כמו שאמרנו – כל מחיר; וזה כולל, כמובן, גם את המחיר שתשלם אתה בעצמך.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 
10 replies on “אוריינטציה אוריינטלית”
אני נזכר בצעירותי [אז עוד לא היית בעולם הזה, אני חושב] שאחד הנושאים שהפכו לשיח ציבורי מרגש, נוטף צדקנות וגם הרבה שירים נכתבו עליו: "עקידת יצחק". הנה קישור לדף בו מופיעות יצירות שונות סביב המוטיב הזה: https://www.hebreeuws.org/downloads/otsar/Neudecker-Akeda.pdf
ישנו שיר אחד של גורי, שאהוב מאוד היה, אולי היום פחות, על מערכת החינוך:
יְרֻשָּׁה / חיים גורי
הָאַיִל בָּא אַחֲרוֹן.
וְלֹא יָדַע אַבְרָהָם כִּי הוּא
מֵשִׁיב לִשְׁאֵלַת הַיֶּלֶד,
רֵאשִׁית-אוֹנוֹ בְּעֵת יוֹמוֹ עֶרֶב.
נָשָׂא רֹאשׁוֹ הַשָּׂב.
בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא חָלַם חֲלוֹם
וְהַמַּלְאָךְ נִצָּב –
נָשְׁרָה הַמַּאֲכֶלֶת מִיָּדוֹ.
הַיֶּלֶד שֶׁהֻתַּר מֵאֲסוּרָיו
רָאָה אֶת גַּב אָבִיו.
יִצְחָק, כַּמְּסֻפָּר, לֹא הֹעֲלָה קָרְבָּן.
הוּא חַי יָמִים רַבִּים,
רָאָה בַּטּוֹב, עַד אוֹר עֵינָיו כָּהָה.
אֲבָל אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא הוֹרִישׁ לְצֶאֱצָאָיו.
הֵם נוֹלָדִים
וּמַאֲכֶלֶת בְּלִבָּם.
הטוויסט המרתק שלך הוא, הבן בחיים, וההורים כמו שצריך, שוב ממיתים את בנם, שהרי זו מצוות הדורות, אבל משאירים אותו בחיים.
* * *
משפחות החטופים לא יאהבו טקסט זה.
אהבתיLiked by 1 person
השיר מעניין מאוד (לא חושב שקראתי אותו אי פעם) וגם ההסבר שלך.
כן, זה בוודאי לא מסוג הדברים שכותבים כדי לקבל לייקים ממי שקשור אישית לבעיה. לדעתי אחד הכשלים החברתיים שלנו במדינה הוא חוסר היכולת לחשוב בצורה קרה על טובת הכלל, צורה "לא יפת נפש", ובוודאי חוסר היכולת לדבר ככה לציבור בקול רם. מזה למדתי שאם יש לי משהו להגיד ואני מהסס אם "נכון" להגיד אותו, זה סימן שנכון להגיד אותו.
אהבתיLiked by 1 person
הכי נכון. אבל יש תמיד לצפות לתגובות רעילות מאוד, ולדעת לא לרדת לעומקי הביוב של הפיות האומרים אותן.
אהבתיLiked by 1 person
במקום לרדת לשם, אפשר להשתמש בשיטה החדשה – להציף במי ים.
אהבתיLiked by 1 person
[הגבתי לדבריך גם אצל אריק גלסנר (https://arikglasner.com/2023/12/16/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9D/), מאחר שכאן מקום מתאים יותר לקיים דיון על דבריך, אני מביא את תגובתי גם כאן.]
איזה טיעון מוזר, דן. סביר שלשחרור מסיבי של מחבלים יהיו מחירים קשים, בין היתר בחיי אדם. יתכן (גם אם לא מחויב המציאות) ששחרור מסיבי של מחבלים יהפוך את החיים במדינה כאן לקשים ביותר. נניח לרגע אפילו שאני קונה את תסריט הבלהות הסטירי והמוגזם שלך. אז הטיעון הוא שבתסריט כזה אותו חטוף משוחרר ילמד על המצב ויגיד: "ואללה, היה לי טוב יותר בשבי החמאס. מי ייתנני ואוכל לחזור עכשיו למנהרות, לעינויים, לאונס, למוות האיטי בייסורים"? ולו החטופים שמתו כי לא שחררו אותם בזמן יכלו לדבר, היו אומרים: "טוב מותנו בשבי על חיים במדינת ישראל שבה שוחררו גם כל מחבלי החמאס"?
אתה טוען (אצל גלסנר) שעסקת שבויים תחסל את מי שאנחנו מתיימרים להציל, ולכן עדיף *להם* שניתן להם לסבול עינויים בשבי החמאס עד למותם שם. אני חושב שאני יכול להחזיק בדעה שהשחרור ייטיב *עם המשוחררים עצמם* מבלי להיות "אלטרואיסט סוראליסט שמחפש היי מוסרי". לי נראה שהטענה בשם החטופים שעבורם מותם האכזרי עדיף על פני שחרור — טענה זאת אינה אלא אטימות רגשית קיצונית שכדי להשיג את ההיי של רציונליזציה למעשה מורכב מאוד מבחינה מוסרית מחסלת את מי שהיא מתיימרת לפעול לטובתו.
אני לא כותב את הדברים כדי לנקוט עמדה לכיוון זה או אחר בנוגע לעסקת שבויים — מסכים לגמרי עם דבריו של גלסנר שזו ללא ספק סוגיה מורכבת מבחינה מוסרית, ביטחונית, חברתית, ואני לא רואה איך אפשר לטעון משהו בעניין בפסקנות ללא ידע שאין ברשותנו. אבל בוא נדבוק בטיעונים אמיתיים ולא ננסה להיאחז בכל בדל מחשבה מתחוכמת לכאורה שתומכת בעמדתנו.
אהבתיאהבתי
שלום אורי, תודה לך על התגובה. אבל הטענה שאתה מייחס לי היא בהחלט לא הטענה שהעליתי, ואני לא חושב שיש משהו במה שכתבתי שיכול להתפרש כאילו אני טוען שעדיף לחטופים שניתן להם למות מוות אכזרי בשבי מאשר לשחרר אותם למציאות הרסנית מהסוג שתיארתי (ושהיא מוגזמת הרבה פחות משהיינו רוצים – ראה המציאות של ימינו, שהנבואות המדויקות עליה בימי אוסלו וההתנתקות זכו ללעג מקיר לקיר).
קודם כל, ישנה גם האפשרות לשחרר או להביא לשחרורם באמצעים צבאיים. זו האפשרות שאני תומך בה וזו היתה המדיניות של ישראל מאז ומתמיד, עד עסקת ג'יבריל. שחרור חלק מהחטופים עכשיו, בתמורה לשחרור סמלי של אסירים "קלים" (שאני אגב מתנגד לו) התאפשר גם הוא בגלל הלחץ הצבאי האפקטיבי על חמאס. העובדה שאפשרויות אלה לא מוצגות כרגע בדיון הציבורי הופכת את הדיון לרגשני ושטחי, ולא במקרה.
שנית, הנקודה שלי היא די ברורה: אתה לא עושה לאף אחד טובה בזה שאתה מקריב את עצמך ואותו כדי לשחרר אותו. לא רק שאין שום מוסריות בסיכון של מיליוני אנשים כדי לשחרר מאות אנשים, אלא שגם אותם מאות אנשים משוחררים לא יוכלו לחיות את חייהם בביטחון במציאות שאתה יוצר בשחרור כזה. זה דומה יותר ל"היגיון" של מחבלים מתאבדים מאשר להיגיון של מי שטובת הכלל לנגד עיניו. אני מדגיש – אני לא מייחס לך אישית כזאת חשיבה, אלא פשוט מתאר את המשמעויות של צורת התנהלות שמשחקת לידי הטרור האיסלאמי. כך הוא חושב, וכך חושבים גם אלה שמשתפים איתו פעולה, אפילו אם הם לא מודעים לזה וכוונותיהם טובות.
העניין הוא שאחרי 7.10 כבר קשה לטעון לבורות ולכוונות טובות בנושאים כאלה. כולנו ראינו באותו יום את התוצאות של שחרורי מחבלים קודמים, וראינו גם שלא מדובר בעניין תיאורטי אלא במתן סיוע ממשי לאויב באמצעות כוח אדם מיומן ואכזרי שהשתתף בתכנון וביצוע הטבח. לכן אני חושב שהטיעונים שלי אמיתיים למדי ולא מדובר בתחכום ריק על הנייר. ואני בהחלט מצפה ממי שתמך במדיניות כזאת בעבר (לא יודע אם אתה נמנה על התומכים האלה) לקחת חלק מהאשמה על התוצאות שלה ובוודאי שלא לקדם גרסה עוד יותר הרסנית בהווה.
אהבתיאהבתי
אני מבין את טענתך ככה: החטופים יהיו קרבן בין אם יישארו בשבי ובין אם ישוחררו במסגרת עסקה שתכלול גם שחרור מסיבי של מחבלים. ולכן אין טעם בעסקה *מנקודת המבט של החטופים*. אם לא הבנתי נכון, מה פספסתי?
אתה טוען ששחרור מסיבי של מחבלים יהפוך את החיים כאן לגיהנום, "בית בטוח וחם כמו כבשן באושוויץ". מבלי לזלזל במחיר (הלא ידוע) שנשלם על שחרור כזה, אני חושב שתיאור זה הוא הגזמה פרועה. אך לא אתווכח על כך: הפסקנות שבה אתה מתאר איך יראה העתיד לא הופכת את קביעותיך למדויקות, וגם לא הפסקנות שבה אתאר את השקפתי. גם אתה וגם אני לא יכולים לדעת מה יילד יום.
נניח לצורך העניין שאתה צודק. אזי זה ללא ספק טיעון חזק נגד שחרור כזה של מחבלים. התוקף של הטיעון לחלוטין מנותק מהקושי של חיי החטופים באותה ישראל לאחר השחרור. כשמאזנים על כפות המאזניים את הטיעונים בעד ונגד, גורל החטופים נמצא כולו על כף המאזניים בעד עסקה. לכן אין זאת אלא דמגוגיה לטעון שאנחנו לא עושים עם החטופים חסד בכך שנשיג את שחרורם "אגב הריסת העתיד שלהם" (כאילו העתיד ההרוס שאתה מדמיין גרוע מעתידם ללא שחרור) — בוודאי ששחרורם יעשה איתם חסד! — ולומר שעסקה כזו תחסל את מי שהיא רוצה להציל — האלטרנטיבה לחיסול העקיף והמטפורי שאתה מתאר באותו עתיד מדומיין הוא חיסול פיסי ואכזרי במנהרות החמאס.
בנוגע לשחרור באמצעים צבאיים: בוודאי שאין ישראלי שלא יעדיף את האופציה הזאת. להגיד "אני מעדיף שחרור צבאי" זו אמירה ריקה. המשוואה דומה יותר לשחרור X% מהחטופים ומותם של השאר, ותוך כדי כך מותם של Y חיילים בניסיונות השחרור. מבלי להגיד מה הערכים המספריים של X ו-Y הללו אנחנו לא אומרים הרבה. האם בכלל אפשר לשחרר חטופים חיים באופציה צבאית? אם האופציה הריאלית היא שחרור כ-10% מהחטופים תוך מותם של כמה גדודים בניסיונות השחרור, האם עדיין זו אופציה כדאית? כפי שכתבתי לעיל, אלה סוגיות באמת מורכבות, ואני צנוע מספיק וריאלי מספיק כדי לומר שחסר לי המון ידע לפני שאוכל להתחיל לגבש דעה מוצקה בנושא. וגם עם ידע נוסף הסוגיה תישאר סוגיה ערכית מורכבת שאין בה שחור ולבן.
אהבתיאהבתי
אני מסכים שזו סוגיה מורכבת ולא דבר שאפשר פשוט לסכם כלאחר יד. אבל בסופו של דבר היא לא מורכבת מדי, בהתחשב בניסיון העבר ובמיוחד בהתחשב בזהותו של האויב.
נראה לי שאתה לא מבין נכון את הטיעונים שלי, כי אתה חושב על הסוגיה בעיקר, או רק, מנקודת מבטם של החטופים ומניח שגם אני חושב עליה מאותה נקודת מבט. זה לא המקרה. אני בפירוש חושב קודם כל על טובת כלל הציבור הישראלי ועל הנזקים האדירים שעסקאות כאלה עושות לו כעובדה היסטורית, נזקים שמסכנים לא רק את הישראלים אלא גם את הציבור החופשי בכל העולם (מאחר שמדובר במלחמת דת שלא קשורה למדינת ישראל והתחילה לפני 1400 שנה). ורק במקום השני אני חושב על טובתם של החטופים. כל עוד אפשר לכוון לטובתם של אלה וגם אלה, אעדיף פתרונות מסוג כזה. אבל אם צריך לבחור, אני בוחר בטובת הכלל. כלומר, אם שחרורם של החטופים עושה איתם חסד אבל פוגע קשות בכל שאר האנשים, אני נגדו. זה כולל גם תרחיש כמו שתיארת, של סיכון מוגזם של חיילים לטובת שחרור באמצעים צבאיים.
שוב, זה לא דיון תיאורטי ולא מציאות אלטרנטיבית ו"מה היה אילו". הטבח הזה תוכנן ובוצע גם על ידי מחבלים ששוחררו בעסקת שליט. הם יצאו לפעולה הזאת, בין היתר, במטרה מוצהרת להתניע גלגול חדש של עסקה כזאת ולשחרר את כלל המחבלים שלהם בכלא הישראלי. כלומר, אנשי עוטף עזה שנרצחו, שילמו בחייהם לא רק על מדיניות מופקרת של חיזוק חמאס, אלא גם על המופקרות הרגשנית שהניעה את העסקה ההיא (ואותו מנהיג חתום על שני הדברים).
אז כן, האירוע השואתי שקרה כאן קשור קשר הדוק לשאלה כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי לשחרר חטופים וכמה אנחנו מסוגלים להילחם באויב כדי לחסל אותו ולא כדי לעשות איתו עסקים ולתת לו אגב כך לגיטימציה וסיוע שמגמדים כל מזוודת כסף שהוא קיבל.
אם אני נשמע פסקן זה בגלל היכרותי עם ההיסטוריה של מלחמת האיסלאם נגד שאר האנושות. למי שלומד את הנושא קשה לקבל את ההתעקשות הנפוצה בישראל לראות את הסכסוך הזה במונחים מקומיים מוגבלים ולהמציא מחדש את גלגל הפתרונות שכבר נכשלו פעמים רבות כל כך בשאר העולם, ושמובילים רק למקום אחד, מקום רע שהתיאור שלי – סאטירי ולכן מוגזם – אולי עושה איתו חסד בכך שהוא לא נכנס לאכזריות המלאה שמאפיינת אותו.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על ההבהרה דן. אני חושב שאני מבין את הטיעון שלך טוב יותר: לראייתך, הרווח או ההפסד עבור החטופים משחרור בעסקת חילופין או מהישארות בשבי ומוות בייסורים הוא בטל בשישים, או לכל היותר משני, ביחס למחיר העצום שישראל, ואולי גם העולם כולו, ישלמו על עסקה כזאת. לכן אין לשיקולי טובת החטופים משקל רב בבואנו לבחון האם לשחרר מחבלים כחלק מעסקה. בניגוד להשקפה שייחסת לי, אני לא חושב על הסוגיה בעיקר או רק מנקודת המבט של החטופים[1], התמקדתי בנקודה זו רק כי הבנתי בטעות שלטענתך אפילו מנקודת מבטם עדיף לא לשחררם בעסקה שכן מחירי העסקה יהיו גבוהים מדי גם עבור החטופים עצמם.
אני חושב שאני מבין מדוע קודם לא הבנתי אותך נכון — אני ייחסתי חשיבות למשמעות המילים שבהן בחרת להשתמש אצל גלסנר: "האם מישהו עושה חסד עם החטופים בכך שהוא משיג את שחרורם אגב הריסת העתיד שלהם? זה כבר לא סתם virtue signalling, אלא אלטרואיזם סוריאליסטי, שכדי להשיג את ההיי של ההרגשה המוסרית הנעלה מחסל את מי שהוא מתיימר להציל." מחילופי הדברים המנומקים והענייניים בינינו קיבלתי את הרושם שחשוב לך לדייק בטיעוניך. לאור זאת, ומכיוון שאתה מסכים ששחרור החטופים בעסקה בכל זאת יעשה חסד עם החטופים עצמם, ולא יחסל את מי שהוא מתיימר להציל (גם אם, לשיטתך, לא יעשה חסד וכן יחסל רבים אחרים), אולי תרצה לפרסם שם הבהרה, שכן אני חושש שאחרים עלולים לשגות בכוונותיך כמוני.
[1] בפרט אני חושב שמנקודת מבט חברתית יהיה מחיר כבד מאוד לאי-שחרור החטופים, מחיר שיש לקחת אותו בחשבון אל מול המחיר שנשלם בשחרור מחבלים.
אהבתיאהבתי
השתמשתי בניסוח כזה אצל גלסנר כסוג של קיצור למחשבה ששחרור החטופים, בכך שהמחיר שלו (לשיטתי) בלתי נסבל לכל מי שאינו החטופים, בסופו של דבר הורס גם את הקרקע הבטוחה שאליה החטופים אמורים לחזור.
בוודאי שבטווח הקצר, שחרורם רק ייטיב איתם. ואם הם היו משוחררים למקום אחר שלא יושפע מתוצאות עסקת השחרור, אז אפשר גם להגיד שמבחינתם אין בכלל ספק שזה נטו צעד נכון וטוב. הבעיה היא שהם אמורים להיות משוחררים אל תוך חברה ומקום שיסבלו ישירות מהתוצאות האלה (ולדעתי אין מקום בעולם שלא יסבול מכך במוקדם או במאוחר). לכן הם עצמם יהפכו בהמשך הדרך לקורבנות חוזרים של הצעד שנועד להיטיב איתם. ועל זה מצביע גם הציטוט שהביא גלסנר מפי אחד המחבלים החוטפים, שהזהיר את החטופה לא לחזור לגור בעוטף עזה כי המחבלים יגיעו לשם שוב.
כשאני טוען בזכות טובת הכלל, הכלל הזה מכיל בתוכו גם את החטופים, ולכן ניסחתי את הדברים ככה – כדי להדגיש את הבעייתיות ואת העובדה שמעבר לגבול מסוים, המחיר שנשלם יהיה גבוה מהתמורה גם למי שיזכה בה אישית. על דרך המשל: אם ספינה מחלצת מישהו מטביעה בים, זה טוב; אבל אם הספינה עושה תמרונים מסוכנים כדי להציל אותו ופוערת לעצמה חור בדופן, אז המחולץ לא יזכה לשבת יבש על הסיפון לאורך זמן לפני שהוא יטבע יחד עם אותה ספינה.
חוץ מזה, תודה רבה על הדיון הענייני והמעניין. אני מעריך את תרבות הדיון שלך ואת המחשבה הרציונלית, שני דברים נדירים מדי באינטרנט של היום.
אהבתיאהבתי