קטגוריות
כללי

האם המשיח הגיע? והאם הקליקבייט הזה יפעל עליכם?

הספר החדש שלי, "שמשון 2.0" (אפשר לקרוא לו רומן אם מתעקשים, אבל הוא הכי לא רומנטי), יצא לאור ונמכר עכשיו באתר "עברית".

אז איזה מין ספר זה? סאטירה דיסטופית על מאבקו של צעיר עצבני אחד נגד מדינה שלמה שיצאה מדעתה, לאחר מלחמת עולם שבה הטירוף הישראלי הוכיח שהוא מסוגל לשרוד אפוקליפסה גרעינית אפילו יותר טוב מג'וקים.

בקישור אפשר לקרוא תקציר ואת הפרק הראשון בשלמותו.

מעניין אתכם? ספרו לחבריכם. לא מעניין אתכם? ספרו לי איזה שוחד אתם רוצים לקבל.

קטגוריות
כללי

ראיון איתי על הספר שמשון 2.0 ב-MerkaziTV

הטירוף הפוליטי, עתיד ישראל והחברה האנושית, הספר שמשון 2.0 — על כל אלה ועוד דיברתי בראיון עם רמי יצהר ל-MerkaziTV. הראיון מופיע בשלמותו (54 דקות) ביוטיוב — כדי לצפות, לחצו על הקישור הזה או על התמונה למעלה.

קטגוריות
כללי

2022-06-25

מיד אחרי שעברנו את חומת הכפר, המדריך הצביע על אישה אחת ברחוב ואמר לי: נכון שהיא לא נראית משוגעת? אבל היא משוגעת.

דבריו הפתיעו אותי, וניסיתי להתווכח איתו. איך אתה יודע שהיא משוגעת, שאלתי. אתה מכיר אותה אישית? יצא לך לדבר איתה? אולי היא…

אני יודע שהיא משוגעת — הוא קטע אותי — כי כולם כאן משוגעים. אסור לאנשים שפויים לגור במקום הזה. אבל, וזה אבל גדול, גם אסור להם לעזוב אותו. ולכן נצטרך להעמיד פנים שאנחנו משוגעים בעצמנו, וזה חייב להיות מאוד משכנע, אחרת לא נצא מכאן חיים.

Right after we crossed the village wall, the guide pointed at a woman on the street and said to me: She doesn't look insane, does she? But she is insane indeed.

I was taken aback by his comment and tried to argue with him. How do you know she's insane, I asked. Do you know her personally? Have you ever talked to her? Maybe she's…

I know she's insane — he cut me off — because everybody's insane here. Sane people aren't allowed to live in this place. However, and it's a big however, they aren't allowed to leave it, either. So we'll have to pretend we're insane too, and it has to be very convincing, or we'll never come out of here alive.

קטגוריות
כללי

2022-06-24

הרבה דברים טובים כשהם תופסים לך מקום ביד, אבל מעט מאוד דברים טובים כשהם תופסים לך מקום בתודעה.

Many things are good when they occupy space in your hand, but very few things are good when they occupy space in your mind.

קטגוריות
כללי

2022-06-23

החדשות הטובות הן שהזמן שעובר בזמן ביצוע הפעולות המשמימות של החיים (כולל מה שמכונה בילויים) לא מתבזבז; החדשות הרעות הן שהוא עובר לפח המִחזור, ומשם קם לתחייה עוד פעם ועוד פעם כדי לרדוף אותנו בכוחות מחודשים ובלתי-נדלים.

The good news is that the time we spend performing the pointless actions in life (including those called recreation) is not wasted; the bad news is that it goes into the recycle bin, and from there it is resurrected again and again to torment us with renewed, inexhaustible vigor.

קטגוריות
כללי

קָפְקוּ: סֵנְרְיוּ קפקאי / 6

משכורת נקראת

ככה כי היא משהו

שהמס כורת

קטגוריות
כללי

בחירופוביה

קטגוריות
כללי

2022-06-20

לעיניו ולאוזניו של מי מיועדת יצירת אמנות? לא לאלה של הקהל האנושי, כמו שיודע כל מי שיצר משהו שקיבל תשומת לב וחווה את חוסר היכולת של תשומת הלב הזו לספק את הצורך בהכרה. הנמען האמיתי הוא לא הקהל האנושי, ולא היוצר האנושי, אלא היוצר האלוהי — זה שממנו היצירה הגיעה בצורה ראשונית, ואליו היא חייבת לחזור בצורתה המושלמת כדי לסגור את המעגל. ואם ככה, מה תפקידו של הקהל האנושי, ולמה בכל זאת צריך אותו? לקהל של יצירת אמנות יש תפקיד דומה לזה של קהל בטקס דתי: להיות עד למגע במישור הרוחני שאותו מבצע איש אחד כראשון בין שווים — האמן או הכוהן — ולחוות את המגע הזה דרכו, באופן שלא היה מתאפשר בלי מאמציו.

For what eyes and ears is a work of art intended? Not for those of a human audience, as is known to anyone who created something that got attention and experienced the inability of that attention to satisfy the need for recognition. The true addressee is neither the human audience nor the human creator, but the divine creator — the one from whom the artwork was received in its embryonic form and to whom is must return completed in order to close the circle. What, then, is the role of a human audience, and why is it necessary after all? An artwork's audience has a role similar to that of the audience in a religious ceremony: to witness an act of contact with the spiritual plane that is performed by one person as first among equals — the artist or the priest — and to experience this contact through him in a way that would not be possible without his efforts.

קטגוריות
כללי

2022-06-19

בסוף היום אמר העובד לשעון הנוכחות: אתה קובע כמה ישלמו לי, אבל אני צוחק אחרון — כי אתה תמיד תקוע כאן, בעבודה, גם אחרי שאני הולך הביתה וחי את החיים האמיתיים. ושעון הנוכחות ענה: לא, מי שצוחק אחרון הוא אני, כי אני עדיין אהיה כאן גם כשאתה לא תחיה יותר בשום מקום.

At the end of the day the worker said to the time clock: you dictate how much they'll pay me, but I have the last laugh — because you are always stuck here, at work, even when I go home and live real life. And the time clock replied: no, I'm the one who has the last laugh, because I'll still be here when you no longer live anywhere.

קטגוריות
כללי

2022-06-18

תמונה של אקסית נשכחת צצה פתאום תוך כדי סידור של ארגזי ניירת ישנה. כמה יפה היא היתה, חשב הגבר שמצא את התמונה, והתחיל להתחרט קצת, באיחור של עשרים שנה, על הפרידה ממנה. אבל ככל שהסתכל עליה יותר, כך הוא נזכר ביתר בירור גם בכל מה שהיה מתחת לחזות המושכת, עד שלא נותר לו אלא לדחוף את התמונה חזרה לערמת הניירות ולנשום לרווחה.

A photo of a forgotten ex suddenly popped up while tidying up boxes full of old papers. How beautiful she was, thought the man who found the photo, and began to regret somewhat, twenty years too late, for breaking up with her. But the more he looked at her, the more clearly he recalled everything that was under the attractive appearance, until he could not help but tuck the photo back into the pile of papers and breathe a sigh of relief.

קטגוריות
כללי

2022-06-17

כמעט כל תמונה אסתטית שמעוררת איזושהי ערגה למקום או זמן רחוקים היתה מאבדת מיד את כוח המשיכה שלה אם היינו יכולים להריח את הסיטואציה ולא רק לראות אותה.

Almost any aesthetically pleasing picture that makes us yearn for a faraway place or time would immediately lose its power to attract us if we could also smell the situation instead of only seeing it.