איך להיות אאוטסיידר בצעד אחד פשוט

אם אי פעם התגנב ללבך חשד קל שהאהבה שלך לפייסבוק היא חד צדדית, ופייסבוק לאו דווקא חושבת על טובתך במערכת היחסים ביניכם;

אם מתישהו הרגשת לרגע שרשת חברתית כזאת או אחרת משתלטת לך על החיים ולוקחת מידיך את היכולת לנהל אותם כרצונך;

אם שאלת את עצמך לפעמים למה העולם משתגע יותר ויותר בכל יום שעובר;

אז ג'רון לניר (Jaron Lanier) רוצה להגיד לך כמה דברים.

לניר, מדען מחשבים ואושיית טכנולוגיה שידוע בעיקר כאחד ממייסדי תחום המציאות המדומה, הוא גם קול אנטי ממסדי בולט וחריג בעמק הסיליקון.

הספר שלו מ-2018, "עשר סיבות למחוק את חשבונות המדיה החברתית שלך כבר עכשיו" (Ten Arguments for Deleting Your Social Media Accounts Right Now),

הוא הישג חשוב כבר בעצם הצלחתו לתפוס ולהגדיר בבירור את הבעייתיות של הרשתות החברתיות ואת ההשפעה ההרסנית שלהן על האדם.

הבעיה הזאת קשה במיוחד לאבחון, לא רק כי ההיקף שלה עצום ורב-מימדי, אלא בעיקר כי מהות הבעיה היא בערפל התודעתי שאליו היא מכניסה אותנו. אחרי שנים של התקפה מכוונת ומתוחכמת על היכולת האנושית להסתכל על עצמנו ועל העולם בצורה ברורה, לא פלא שקשה לנו להבין איך הגענו למצב הזה ועוד יותר קשה למצוא דרך לשנות אותו.

אבל לניר הצליח, והפתרון החד משמעי שלו נמצא כבר בשם הספר: החוצה!

כדי לדעת בדיוק למה, כדאי לקרוא את הטיעונים במלואם. אבל הנקודה החשובה היא זאת:

רשת חברתית היא לא סתם אמצעי לתקשורת עם אנשים אחרים, אלא (במילים של לניר) מנגנון שבו "התנהגות המשתמש עוברת מניפולציה והופכת לאימפריה להשכרה".

לנו, בתור הציבור שנעשה תלוי בסוג השירות הזה, יש אי הבנה בסיסית של אופי היחסים שאליהם נקלענו: לא אנחנו משתמשים ברשת, אלא היא משתמשת בנו.

יש רשתות שבהן העיקרון הזה פועל בצורה מלאה (גוגל, פייסבוק) ויש שמדגישות רק חלק מהמאפיינים שלו (כמו ווטסאפ או אמזון). אבל הבסיס המניפולטיבי קיים בכולן בצורה כזאת או אחרת, והוא זה שמגדיר שירות מסוים כרשת חברתית, להבדיל מסתם אתר או אפליקציה עם מרכיב תקשורתי.

האלגוריתמים של הרשת המניפולטיבית לא רק יודעים עליך הכל, אלא גם מנתחים את תגובותיך לתוכן שמוצג לך ומתאימים אותו כדי להשפיע על הרגשות וההתנהגות שלך בעולם האמיתי.

היכולת האפקטיבית והמוכחת לתמרן את המשתמשים היא המוצר היקר, בשווי מאות מיליארדי דולרים, שאותו הרשת מוכרת — לגופים מסחריים, או פוליטיים, שעושים בו שימוש כדי להשפיע עלינו לצורך השגת מטרותיהם השונות.

גם בלי לקוח זדוני שמנצל את הרשת, עצם השימוש בה מעוות בשיטתיות וביעילות חסרת רחמים את תפיסת המציאות של המשתמשים. האופן שבו כמעט כל דיון חברתי או פוליטי (גם מחוץ לאינטרנט) יורד מיד מהפסים אל מחוזות ההיסטריה הרגשנית ונטולת הטיעונים הענייניים הוא רק תוצאה אחת של התהליך הזה.

באחד הקטעים החשובים בספר, לניר מעלה את האפשרות שהרשתות החברתיות מצליחות ללחוץ על מעין כפתור פסיכולוגי שמשנה את אופן ההסתכלות שלנו על המציאות. התיאוריה שלו היא שלבני אדם, כמו לזאבים, יש שתי דרכי קיום אפשריות: כפרט בודד שעומד ברשות עצמו, וכחבר בלהקה שתלוי בסדר החברתי.

אלה שני מצבי תודעה שונים ומנוגדים. הפרט הבודד מתייחס ישירות לעולם, למציאות הממשית שבה הוא צריך להתנהל ולשרוד; חבר הלהקה מתייחס בראש ובראשונה למציאות החברתית, לצורך למצוא חן ולהסתדר עם אחרים.

לניר רואה את הרשת החברתית כסביבה שהתנאים בה מטשטשים ומערערים את מצב התודעה האישי ומשליטים כברירת מחדל את מצב התודעה הקולקטיבי:

כשאתה זאב בודד, אתה נאלץ ליצור מגע ישיר עם המציאות הגדולה שלא מעוניינת במה שחברה מסוימת חושבת. אתה חייב למצוא מים ומחסה, או שתמות. אתה חייב לחפש מזון ולצוד בעצמך. האישיות שלך מקבלת תפנית; אתה מוכרח לפתור בעיות על בסיס ראיות שאתה אוסף בעצמך, ולא באמצעות תשומת לב קבועה לדעת הכלל. אתה מפתח את התכונות האופייניות למדען או אמן.

כשאתה בלהקה, מעמד חברתי ואינטריגות הופכים לקרובים ומיידיים יותר מהמציאות הגדולה. אתה נעשה דומה יותר לעסקן, לפוליטיקאי, לעבד.

מצבים שבהם אתה מופרד ממגע בלתי אמצעי עם המציאות הגדולה, כאלה שבהם אינטראקציות חברתיות מקבלות חשיבות עליונה, יזיזו את הכפתור הפנימי שלך למצב להקה.

עכשיו ברור יותר איך הפכנו לחברה שבה אדם לאדם זאב במובן חדש לגמרי: להקה של אויבים, שנושכים אחד את השני בכל הכוח כדי להבטיח שאף אחד מהם לא יעז להשתחרר ולחיות בנפרד.

השחרור האפשרי היחיד הוא, במקרה הזה, לבטל את הלהקה עצמה — כלומר לצאת מהרשת החברתית ולא לחזור.

ואם בימינו כבר קשה לדמיין את החיים בלי פייסבוק ושות', זאת בדיוק הסיבה שחייבים לדמיין, ולהגשים מחדש, חיים כאלה.

כמו שנאמר בציטוט שמיוחס לאלכסנדר סולז'ניצין (אבל לא באמת משנה מי אמר אותו במקור): "הצעד הפשוט של אדם אמיץ הוא לא להיות חלק מהשקר".