לפעמים אדם מתפלל ואומר — אם רק תפתור לי את הבעיה הקשה הזאת, לא אבקש יותר כלום. ואז הבעיה נפתרת, והוא באמת שוכח את כל הבקשות האחרות. אבל כשמספיק זמן עובר הוא שוכח גם את הלא-לבקש, וחוזר לנסח בראשו רשימות חדשות שמתקצרות ומתארכות לפי מצב הרוח. ופתאום, ברגע אחד בעתיד הרחוק, כשהוא מול המראה, הוא נזכר בבעיה ההיא ובמה שהוא הבטיח, ומבין שהוא בעצם צדק אז, ושהרגע הזה, בלי הבעיה, הוא כל מה שאפשר וצריך לבקש. וכל הבקשות שמטרידות אותו ביומיום נושרות ממנו בבת אחת, והוא רואה את עצמו מקיים את ההבטחה אפילו יותר משקיים אותה אז, כשקיבל את מה שרצה.
Sometimes a man prays and says — if only you solve this difficult problem for me, I'll never ask for anything else. Then the problem is solved, and he really does forget all his other requests. But when enough time passes he also forgets the non-requesting, and goes back to making new lists in his head whose length changes according to the moods. And suddenly, one moment in the distant future, when he is in front of the mirror, he recalls that problem and what he promised, and realizes that he was actually right at the time, and that this moment, without the problem, is all that he can, and should, ask for. And all the wishes that pester him around the clock fall off at once, and he sees himself fulfilling his promise even more than he did back then, when he got what he had wanted.
דן בורנשטיין | Dan Bornstein 