דיבור פומבי על אושר הוא הוכחה להיעדרו בקרב המדברים, כי קיומו של הרגש הזה נבחן בשאלה אם הוא שם גם כשאף אחד אחר לא יודע עליו. אדם שמרגיש אושר דומה לעץ שנופל ביער מבלי שמישהו נמצא שם כדי לשמוע אותו; זה צליל שרק העץ עצמו יכול לשמוע באמת.
Talking about happiness in public proves its absence among the talkers, because the existence of this feeling is tested in whether the feeling is there even when nobody else knows about it. A person who experiences happiness is like the tree that falls in a forest with no one around to hear the fall; it is a sound that can only be truly heard by the tree itself.
3 replies on “2022-05-12”
ההרהור הזה מרשים מאוד. אני נוטה להחשוב כמוך, רק שאני מסרב להשתמש במילה אושר, אלא במילה שמחה. למעט הבדל זה, יש בינינו הסכמה. אני תמיד מסתכל היטב היטב באנשים הטוענים ל- אושר ולא רואה אותו על פניהם. אני גם זוכר שהאושר הובטח על ידי ישו, או אולי היה זה פאולוס דווקא, המזומן לכל מי שיצטרף למלכות השמים. [אצל פאולוס זו מלכות פנימית, אגב, כך שיתכן והוא גם הסכים לפנינו על הענין זה.]
אהבתיאהבתי
גם אני אישית מעדיף את המילה שמחה ולא משתמש בדרך כלל ב"אושר". אבל בשיח הכללי "אושר" הוא זה שעליו מדברים ואותו רוצים להשיג כסוג של מצב רציף ויציב, אז בחרתי להשתמש במילה הזו בשביל הבהירות. וגם, זה לא מקרה שלמחשבה על "אושר" יש מאפיינים דתיים, כי מדובר בעצם בגרסה אתאיסטית של העולם הבא, שאליו מגיעים פעם אחת ומאותו רגע לא קורה יותר כלום.
אהבתיLiked by 1 person
כנאמר – נירוונה ללא עתיד של גלגולים 🙂
אהבתיאהבתי